|
|
עמוד:11
. 2 מוצאו ובית גידולו דוד בן שאול פרישמן נולד בה' בטבת תר"ך , 31 . 12 . 1859 בזגירז , ' עיירה קטנה הסמוכה ללודד שבפולין י . עודנו ילד קטן עברו הוריו לגור בלודז' ; - עיר תעשיית האריגים המפורסמת , שבין יום צצה ונתפשטה ונעשתה העיר השנייה 1 נחלקו הדעות על תאריך הולדתו של פרישמן ; הסופר בעצמו במכתב האוטוביוגראפי לש . ל . ציטרון ( אגרות דוד פרישמן , על ידי א . ר . מלאכי , ניו יורק , תרפ"ז , עמ' קנז ) האחירו לשנת תרכ"ה ; וכאן הבאתי את דעתו הנחרצת של ג . קרסל , לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים , כרך ב , עמ' . 668 2 לפי דעת רוב הביוגראפים , בן שנתיים היה כשעברו הוריו ללודז ; ' אך אם לדון אבל אין לצמצם את חשיבותו של פרישמן רק לתפקיד זה . הוא גם מבשר הרנסאנס העברי בגולה של מזרח אירופה שעל סף המאה . עם שעמד תחילה מנגד לתנועה הציונית הרשמית , הכין והקדים וביסס את תנועת התחיה בספרותנו ; פרישמן היה אחד מסוללי דרכה החשובים ביותר . כל אותם דחפים ומניעים שהיסבו בפריחתה , העלו את אישיותו ועיצבו את דמותו . פרישמן נעשה כלי שרת שלה למרות אדישותו הפוליטית , שכן לא ההזדהות האידיאולוגית קובעת השתייכותו של סופר לתקופה ספרותית , אלא רוחו החדשה , תפיסתו המחודשת , סגנונו וצורתו המחודשים . כך סמולנסקין איש ההשכלה , למרות הזדהותו עם תנועת חיבת ציון , וכך פרישמן איש התחיה , למרות התנכרותו לה . ואף מנדלי מוכר ספרים , האמן המשוכלל , שגם ביצירתו המאוחרת עדיין ניכרים סימני השכלה , גם הוא מסופרי התחייה , אף על פי שנשאר משכילה בכל מצעו האידיאי . הגישה , היכולת , נעימת הקול וחיתוך הדיבור , התחושה והטעם המחודשים —הם שקובעים כאן , נוסף על התייחסות אחרת למציאות ותפיסה אחרת של הספרות . מכל מקום , לא האידיאולוגיה כצורתה קובעת מהותו של סופר וצביונו . פרישמן , שבימי פעילותו הספרותית הראשונה היה בין המלעיגים על חובבי ציון ואף על דוברי עברית , הוא עצמו ינק כוחו משאיפותיו של העם לאוטו אמנסיפציה . רצונו של העם להתחדש ולבצר את הכרתו הלאומית , הוא שפירנס גם את ביקורתו וגם את יצירתו . תקופת התחיה יצרה את התנאים ואת האווירה לנביטת זרעו הביקורתי וגם לקליטתו . נטע שעשועים ובן פינוקים היה לספרות התחיה , וככל שהגיס ליבו גם בה , לבעוט במשאביה האידיאיים ובמבטאים אותה במישרים , כן שידלה ופייסה אותו , כרתה אוזנה לשמוע קיטרוגיו ונטתה לו חסדה על שירותיו —עד שהכריעתו גם במובן הספרותי וגם במובן האידיאי , בחינת כופים אותו עד שיאמר רוצה אני .
|
|