|
|
עמוד:12
תופסת חלק נכבד מחיינו . מן התבונה הוא לאהוב את המידות הטובות , להעריך את המעשים הטובים , להכיר טובה על החסדים בהם זכינו , ולעתים תכופות אף להפחית מרווחתנו כדי להעצים את כבודם ותועלתם של מי שאנו מוקירים והראויים לאהבתנו . לפיכך , אם תושביה של ארץ כלשהי מוצאים בקרבם את אחד מאותם אנשים נדירים , מי שסיפק לידיהם הוכחות בדבר דאגתו הגדולה לשמור על קיומם , עוז רוחו להגן עליהם , תבונתו הרבה למשול בהם , ואם הם מתרגלים לציית לו זמן ממושך ולהיסמך עליו עד כדי שהם מייחסים לו עליונות מסוימת עליהם - על פניו נראה שאך טבעי הדבר להכיר טובה למי שהיטיב עמנו ולא לחשוש מפני כל רעה העלולה לצמוח ממנו . אף איני יודע אם מן התבונה הוא להרחיקו מן העמדה בה היטיב לעשות ולהעבירו למקום בו יוכל להרע . ואולם , אלוהים הטוב ! מהו כל הדבר הזה ? כיצד נוכל לכנות את האסון הזה ? מהו אותו פגם , אותו ליקוי נורא ואיום , שבעטיו מספר אינסופי של בני אדם לא רק שהם מצייתים אלא הם משרתים ; לא נמשלים אלא נתונים לעולה של עריצות , והם
|
|