|
|
עמוד:11
שלא נגד מלך בבל בלבד הלעג מכוון אלא בעצם נגד האדרתה המיתולוגית של מלכות שכזאת . אנו חוזים בשרידיהם העלובים של מלכי המזרח הנועדים יחדיו בשאול : הורד # אול גא ^ ך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה : ( יש' יד , ( 11 דומה שהמלים מכוונות כלפי השירה ה"גבוהה" של הטקסטים הכנעניים עצמם — אזכורה של נגינת הנבל מבהיר את הכוונה הזאת . הן תובעות הערכה חדשה של המיתוס לטובת משהו ארצי יותר ( פשוטו כמשמעו . (! לא את שרידיהם של מלכי המזרח בלבד הרימות אוכלות ; הן מכלות גם את שרידיה של השיטה הפואטית שעל פיה זכו עלילות הגבורה שלהם לתהודה אפית הולמת . ה' יטאטא את בבל ב"מטאטא השמד ; " המטאפורה ה"ביתית" הזאת מבהירה הבהר היטב שמדובר כאן בכמין אנטי אפוס . אבל מילטון אף הוא עמד כמדומה על טיבה השולל את עצמו של השירה המיתולוגית בתנ"ך . בספרים הראשונים של "גן העדן האבוד" לוציפר ובעל זבוב זוכים לכיבודים אפיים מלאים , כמו בפסקה שהבאנו למעלה . אבל בספר התשיעי של האפוס הוא משייך את אמנות הדיבור לכלי נשקו של השטן , ובספר הרביעי של "החזרה לגן עדך אמנות הדיבור וקסם השירה הם הם הפיתוי האחרון של השטן , פיתוי שישו , גיבורה האפי של היצירה הזאת , דוחה כמובן . שירה ואי אמון בשירה שלובים זה בזה ביצירתו של מילטון . הפרדוקס הזה שאנו דנים בו אינו קיים אפוא בתנ"ך בלבד . הוא מתגלה גם בכתבים אחרים הטבועים בחותמם המובהק של מזמורי תהלים , של הנבואה ושל הסיפור המקראי . באותה איגרת אל הקורינתיים , שבה השליח פאולוס מתעלה לשיא של ביטוי פיוטי " > אם בלשנות אנשים ומלאכים אדבר , (" ... הוא גם מוותר במפורש על "גאות הדיבור" וקורא ש"לא לפתות באמרי חכמת בני אדם" ( האיגרת הראשונה אל הקורינתיים , ב . ( 4 , 1 סופרים פרוטסטנטים במאה השבע עשרה אהבו לצטט את הפרק הזה מן האיגרת הראשונה וכן את הפרק באיגרת השנייה , שבו השליח אומר , "בפשטות גמורה אנו מדברים , ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו" ( האיגרת השנייה אל הקורינתיים , ג ' . ( 13-12 "המסווה של משה" — אזכור של שמות לד , — 33 מסמל את שירתו ה"מפתה" של התנ"ך עצמו , בייחוד זו של הנביאים , שעלולה להסתיר מעינינו את אידיאל השיח הנקי והבהיר , שפאולוס מטיף לו כאן . אבל לא פאולוס ולא ממשיכיו לא יכלו להימלט ממקסם "המסווה של משה . " הם הדגישו את השלילה , כמובן , ולא אבו להודות שהשירה היא חלק של החיים הרוחניים ; ואף על פי כן , כשאנו בוחנים את כתביהם אנו רואים שירשו את הפרדוקס . ג'ורג' הרברט , בשני שיריו הנושאים את השם "ירדן , " נפרד לשלום מאמנות השירה , מ"מלים מוזרות ובדיות מקושטות" , ( quaint words and trim invention ) מ"מטאפורות שמפארות ומקשטות את
|
|