|
|
עמוד:60
על כן , חמישית , הננו נוטים חסד במידה שווה בהחלט ליצירתם הן של דפוסי משק קואופרטיביים , קומוניסטיים , והן של קאפיטאליסטיים פרטיים בעיר ובכפר . לא נציית למתנגדיהן המושבעים של ה"קבוצות : " כל עוד מצויים אנשים המסוגלים רק בצורה ז 1 להשקיע את התלהבותם בעבודת האדמה , יש לנצלם למען יצירת רוב יהודי בהתאם לייחוד ההולם אותם , וכן לתמוך בהם על ידי מתן אשראי : אותו אשראי מבריא ומשולל סנטימנטים שבו יש לתמוך במתיישב הפרטי כל זמן שהוא עובד במו ידיו או שוכר לו פועלים יהודים ; ויש לשים ללעג את הוויכוחים בשאלה , איזו צורה מצורות ההתיישבות "טובה יותר . " יש לצפות לכך שבמרוצת תהליך הבנייה תעלה מזמן לזמן — ומן הסתם לא לעיתים רחוקות — גם בעיית העלאת השכר וגם הפחתתו במפעלים הפרטיים . על ההעלאה נברך כולנו : הלוואי ! ואילו על ההפחתה נצטער — ואם יהא הכרח בזה למען בניית המדינה , נתמוך בה בכאב . אין בשכר העבודה משום קדושה כל זמן שניצבת מולו הקדושה הנכונה היחידה — אינטרס הציונות , גידולה של האוכלוסיה היהודית , משמע , גם האפשרות למשיכת הון פרטי לארץ ישראל ויצירת עמדות בשביל העבודה העברית . אין בין זה לבין בעיית "ערכו" של הפועל העברי ולא כלום . לפני תחילתו של המשבר היה הפועל העברי בארץ ישראל מקבל 35 גרוש ליום , ולדעתם של נותני עבודה רבים היה הוא ראוי לשכר זה , ואולי אף ליותר מבחינת פריון העבודה שלו , לפחות בתעשיה . ואולם יתכן מאוד , שגם בלא להביא בחשבון "משברים" שונים למיניהם , ייווצרו בארץ תנאים אובייקטיביים שיחייבו הפחתת שכר . בלתי נמנע הוא הדבר , יום יבוא וגם הערבים יתחילו לייסד בתי חרושת , בדיוק כשלנו , מצויירים באותן המכונות , ומהנדסים מחוץ לארץ — ולא עוד אלא שיועסקו בהם פועלים ערביים המסוגלים להסתפק אפילו ב 15—12 גרוש ליום . אם יקרה כדבר הזה לא תוכל התעשיה העברית לעמוד בתחרות . בחוגי תנועת העבודה העברית חולמים על מניעת סכנה זו על ידי תחיקה : הממשלה תנהיג שכר עבודה מינימום , דווקא מינימום גבוה , את המינימום " היהודי , " שבעל המפעל ייאלץ לשלם גם לפועליו הערביים . אולם ספק גדול הוא אם ניתן להגשים שיטה ז — 1 ואם תהא זו שיטה טובה ומועילה . היכן ראיתם שקובעים בשביל קבוצת אנשים "מינימום" כזה , העולה פי שניים או שלושה על צרכיהם האמיתיים ל גם אילו חוקקו חוק כזה , היו
|
|