השקפה על בעיות מדינה וחברה

עמוד:29

להקריב י ! אולם בה בשעה שמצד נתיני המדינה הרודנית אין בזה אלא משום ציות כפוי , הרי מצד חבריה של אותה התאגדות מרצון לא יהא בזה אלא משמעת עצמית אמיתית ונאצלת , ויהא בה מן היופי , דווקא משום שכל אחד מהם יכול להשתחרר מן המשמעת בפשטות על ידי עזיבת ההתאגדות . יש , כמובן , מקרים בהם משתלהבת כל כך רוח האחדות בקרב אזרחי המדינה , עד שהם שוכחים , אם מותר לומר כך , את הכפיר . ופועלים כאיש אחד מתוך התלהבות מוחלטת . במקרים כאלה חורגת ההתלכדות ממדרגה של ציות ועולה למדרגה של משמעת וכניעה אמיתיות , והתלכדות זו נעשית לפחות לרגע קט למה שאומה באמת צריכה להיות — למה שאומות תהיינה בעתיד — התאגדויות מרצון , המלוכדות בתוקף רצונו של כל פרט , ולא בתוקף חוק כתוב . יתכן שהתקדמותן של מדינות ואומות תגיע ביום מן הימים לדרגה כזאת של שלימות . האומות תתלכדנה בדרך שבית"ר מלוכדת כיום — בכוח רצונו של כל חבר בה בלא היזקקות ליסוד מלכד מהחוץ . האידיאל של אומה הוא להיהפך למדינה . האידיאל של מדינה לאומית הוא להיהפך להתאגדות מרצון . ואל לכם להגזים גם בסגולת הכניעה לרוב . יש משפט קדום לגבי "סגולה" זו . לפני המהפכה הצרפתית הגדולה של שנת , 1789 נשלטו רוב העמים על ידי מיעוטים זעירים של בעלי זכויות יתר . כריאקציה לשלטון זה הוכרז , כי לפי הצדק , מן הדין שלא המיעוט אלא הרוב ישלוט . כוונתם האמיתית של אותם מהפכנים קדמונים היתד . זו : אם יש הכרח בכך שמישהו יהא זכאי לשלוט , הרי מוטב שיהא זד . הרוב ולא המיעוט . והם אמנם צדקו בהחלט , עד לגבול מסויים זה , אך שטות היא לזהות את שלטון הרוב עם תמצית הדמוקרטיה והחירות . תמצית החירות היא השאיפה לכך , שאיש לא ייאלץ להיכנע למה שמצפונו מתנגד לו , אפילו נתמכת קביעה ז 1 על ידי הרוב . מובן שאם יש לנו ברירה בין שלטון המיעוט לבין אנרכיה , או שלטון הרוב — הרי משלוש הרעות הללו , השלישית היא הרעה במיעוטה ועל כן עדיפה , אבל עדיין נשאר הדבר בעיקרו בגדר מעשה כפיה וכניעה , ולעולם אין להתייחס אליו כאל אידיאל . במדינה אידיאלית מן הדין שהפשרה בין הרוב למיעוט תהיה מקובלת בחזקת נוהג קבע . אולי יש להקים שני בתי מחוקקים , שני בתי פארלמנט , האחד לשם גיבוש השקפותיהם של הרוב והמיעוט , והבית העליון , שיהא מורכב מאנשים הנודעים במתינותם המשפטית וחסרת הפניות , ובידיהם תופקד החובה לתווך ולמצוא פשרה ; אולי תהא ז 1 פשרה הנותנת זכות קדימה לרצון הרוב , אבל תוך קביעת סייגים וערוכות הנדרשים על ידי המיעוט . בהתאגדויות מרצון מן הראוי לשאת שלטון רוב רק כל עוד אין מצפונו של המיעוט מרגיש עצמו נפגע על ידיו . לגבי בעיות רגילות יקרה בדרך כלל

מכון ז'בוטינסקי בישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר