|
|
עמוד:12
שבקרב מתבגרים משלוש תרבויות שונות יש קשר מובהק בין הנטייה למתן חברתי לבין האושר האישי . המחברת מגיעה למסקנה שהמימוש העצמי והנכונות לתרום לאחרים הם מרכיבים בלתי נפרדים באישיות האדם הבריא . גישה זו מציבה יעד אופטימי בעידן שטובת הפרט והכלל סומנו בו כיעדים מנוגדים . יצחק קשתי עוסק במאמרו על פטריוטיזם כזהות ובפעולה בהיבטים החברתיים של הזיקה בין פרטים וקבוצות והקשר לתהליך החיברות . החיברות מוגדר כחינוך למודעות אזרחית , מושג המחליף את הפטריוטיזם ומשקף את ההתייחסות שהאדם מפתח כלפי מדינת הלאום . קשתי רואה ב"מודעות האזרחית" תהליך , שאינו מסתיים לעולם , של לימוד מאזן הזכויות והחובות , הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי . נראה איפוא שבשער השני באו לידי ביטוי היבטים שונים של החינוך ההומניסטי - החל בתפיסה הפילוסופית האפיסטמית וכלה בסוגיות מורכבות וסבוכות של היחיד , החברה והיחסים ביניהם . אין ספק שסוגיה זו ומרכזיותה בחינוך של המאה העשרים ואחת ראויים לדיון אקדמי וציבורי מתמשך וממוקד . השער השל > שי מוקדש לחעון המדע * והטכנולוגי . מאמרה של רות סתוי עוסק במושג החומר והתפתחותו , תוך התנסות הילדים מחוץ לבית הספר ולימודיהם בתוכנית הלימודים הבית ספרית . בחלקו הראשון של המאמר מוצגים ממצאי המחקר הקוגניטיבי , המעידים שתפיסתם של ילדים צעירים מבוססת על דימויים אינטואיטיביים ראשוניים , שמקורם בהתנסות חושית מוקדמת . מתוך הממצאים של המחקר הקוגניטיבי מציעה סתוי דרכי הוראה לטיפול במושגים הבעייתיים , כמו הקושי בהבחנה בין חומר לתופעות הקשורות בו , בחירת דוגמות עם תשומה חושית , הבניה של תזמון ורצף המחזקים את הידע האינטואיטיבי ושימוש בשיטות הוראה מיוחדות ( קונפליקט ואנלוגיה . ( עבודתה של דינה תירוש עוסקת בעקביות מתמטית של תלמידים . תירוש מבחינה בכמה סוגים של חוסר עקביות , ומצביעה על מקורות חוסר העקביות בהקשר של התוכן המתמטי , החשיבה המתמטית ואופני ההוראה . מקורות נוספים הם ראייה שגויה של יחסי הגומלין בין המציאות ומדעי המתמטיקה עם מקור אחד אפשרי , חוסר התאמה בין ידע פורמלי , אינטואיטיבי ואלוגריתמי או ראיית מתמטיקה כאוסף חוקים מקומי . בהמשך לממצאי המחקר , מציעה תירוש שחשוב לסייע לתלמידים להכיר באופן שנקבעים בו הדמיון והשוני בין תופעות שונות במדעים , בשימוש במתודולוגיות הוראה מובחנות ובטיפוח המודעות לשינויים קוגניטיביים . מאיר מידב ויורם קירש כותבים על גישות להוראת תורת היחסות הפרטית . מאמר זה מכוון למורי הפיסיקה בתיכון או בקורסי המבוא למכניקה באוניברסיטה , והוא בבחינת תרומה חשובה להוראת הפיסיקה של המאה העשרים בתיכון . הכותבים מבחינים בין הגישה ההיסטורית הקלסית , שהתמקדה בניתוח ניסוי מייכלסון מורלי , לבין הגישה הניסויית המבקשת לבסס את הלימוד על שימוש בניסויים מודרניים יותר מתחום הפיסיקה הגרעינית . המחברים מציעים הרחבה מן ההקשר ההיסטורי לשורה של נושאים , כגון האברציה של אור הכוכבים , ניסוי פיזו , ניסוי מייכלסון מורלי , כוכבים כחולים וניסויים במאיצי חלקיקים . גדעון צבס מפתח במאמרו את ההצעה ללימודי מתמטיקה במעבדה נתמכת מחשבון או מחשב . צבס מציין שלמעבדה נומרית יש כושר של טיפוח יצירתיות ולימוד תוך הנאה , למידה בקצב אישי , למידת חקר , המחשה , פתרונות הלכה למעשה ולמידה לעומק . בהמשך הוא מתאר
|
|