|
|
עמוד:11
מבוא באחרית דבר שצורפה לספרון היחיד שהופיע עד כה בישראל , המתאר את תנועת "שלום עכשיו" בראשית דרכה , כותב הפוליטו לוג הישראלי , ד"ר אהוד שפרינצק : "זכותה הגדולה של תנועת ' שלום עכשיו' בהיסטוריה הישראלית היא , שנצמדה אל נורמות האזרחות הטובה , ההתנהגות החוקית . בכך הוצב דגם , הנראה בלתי מצוי ובלתי אפשרי - לפוליטיקה מחאתית אלגנטית ואחראית . " דברים אלה נכתבו בראשית שנת , 1979 בטרם מלאה שנה להקמתה של התנועה . בעשרה בפברואר , 1983 כאשר התקרבה תנועת "שלום עכשיו" אל סוף שנתה החמישית , ערכה ברחובות ירושלים מצעד הפגנתי שהסתיים באסיפה רבת משתתפים ברחבה שלפני משרדי ראש הממשלה . היה זה בעקבות פרסום דו"ח של ועדת החקירה בראשותו של השופט כאהן , בדבר אחריותם העקיפה של שרים וקצינים ישראליים לטבח במחנות הפליטים של סברה ושתילה , שאירע במהלכה של מלחמת לבנון . המפגינים תבעו להגשים את המלצות הוועדה שכללו את ההמלצה לפטר את השר אריאל שרון מתפקידו כשר הבטחון . כרגיל , נערכה הפגנה על סמך רשיון שנתקבל בעוד מועד מן המשטרה ובתאום מלא איתה . אף-על פי כן לוותה לאורך כל הדרך בהתפרצויות אלימות , בהפרעות ובגידופים קשים מצד אוהדי ראש הממשלה ושר הבטחון , והסתיימה ברציחתו של אמיל גרינצוויג , מפעילי התנועה , שנהרג כתוצאה מהתפוצצות רימון שנזרק אל תוך קהל המפגינים . כן נפצעו עוד ששה ממשתתפי ההפגנה . למרות שתנועת "שלום עכשיו" המשיכה , לאחר אירוע זה , במאמציה הבלתי נלאים לשמור על "נורמות האזרחות הטובה , " קשה להתעלם מן העובדה שהיא נקלעה , שלא מרצונה , אל מרכזה של סערת רגשות קשה , וחוללה התנגדות מרה ואף אלימה בקרב המחנה היריב ; הופעתה הנמשכת ברחובותיה של ישראל , בדיעבד ,
|
|