|
|
עמוד:11
רב רחומי ורבה יוסי ורב אחאי מבי חתים ... ורב רבאי מרוב ... וקבעו כמה סברות בגמרא , הם וגם הרבנים שאחריהם , כגון רב עינא ורב סימונא . הוא גם מספק דוגמאות בודדות של פירושים וסברות של החכמים האלה שנכנסו לתלמוד . במילים אחרות , הסבוראים אמנם לא נהנו מן הסמכות ומן היוקרה שהיו מנת חלקם של האמוראים , אך הם נטלו חלק , שקשה להגדירו בצורה מדויקת , בשכלולו ובעריכתו הסופית של התלמוד הבבלי . דבריהם לא זכו להיכלל בקטגוריה הסמכותית ביותר של "הוראה " כדברי האמוראים , אך הם היו "קרובים להוראה " ואף זכו להיכלל , אם כי בהיקף מצומצם , בתלמוד הבבלי , היצירה הסמכותית ביותר של היהדות הרבנית . מסתבר שההבדל המכריע בין הסבוראים לגאונים , לפחות בעיני רב שרירא , הוא בדיוק בנקודה זו : הגאונים עסקו לא בעריכת התלמוד אלא בלימודו , בהוראתו , בפירושו וביישומו הלכה למעשה . התלמוד כבר היה בעיניהם מקור סמכותי הזקוק לפירוש , אך חתום וחסום ( עקרונית ) לתוספות ולשינויים . לפני שנצטט את הקטע השני באיגרת רב שרירא המוקדש לסבוראים , נציין ששיטת התיארוך שהשתמש בה רב שרירא , כמו גם רוב המחברים במזרח עד קרוב לזמננו , היא שיטת התיארוך "לשטרות , " כלומר לפי המניין הסלווקי , שהתחיל בשנת 312 לפני הספירה . הנה קיצור דבריו של רב שרירא על תקופת הסבוראים והמעבר לתקופת הגאונים : ואחריו ( אחרי רב סמא בריה דרבא ) מלך רבה יוסי ובימיו סוף הוראה ונחתם התלמוד . והיו רבנן סבוראי ורובם מתו ב ( מהלך ) שנים מעטות ... והיו שני שמד וצרות בסוף מלכות פרסיים ולא יכלו לקבוע פרקים ולהושיב ישיבות ולנהוג במנהגי גאונות עד אחרי כמה שנים , ובאו הרבנים ( של הישיבה ) שלנו מפומבדיתא לסביבות נהרדעא ב " מדינת " ( בעיר ) פירוז שאבור . ואלה הגאונים שהיו בעירנו פומבדיתא אחרי הדברים האלה בסוף מלכות פרסיים מן שנת תת " ק 900 ) לשטרות 588 / 9 = לספירה : 1 מר רב חנן מן אשיקיא ואחריו מלך רב מרי זקנינו ... ובימיו היה בסורא מר רב מר בן מר רב הונא גאון ... קרוב לוודאי שהמעבר בין תקופת הסבוראים לתקופת הגאונים חל , לפי תפיסת רב שרירא , באמצע המאה השישית לספירה . הפעילות התקינה של הישיבות הגדולות בבבל נפסקה לזמן מה - כנראה כמה עשרות שנים - וכאשר הצליחו החכמים לחדש את פעילותן ולהעמיד שוב ראשי ישיבות או "גאונים , " היה ברור
|
|