|
|
עמוד:14
פרק ראשון 14 מירה המשיכה למחות את דמעותיה ופסעה הלוך ושוב במרפסת הכניסה הרעועה . היא הייתה כה מוצקה וממוקדת כשדיברה . לעומתה הייתי ישות שמיימית — ראש בעננים, מעופף, מפוזר ובלתי מעשי . עיסיתי את רגליי השרוטות . "ובכל מקרה, למה שלא תצאי בשמש הקופחת ותמצאי לנו מקום לגור ? לי הרי קשה להחליט אפילו מהו הצד שלי בארון הבגדים, אז איך בשם אלוהים אוכל להחליט איפה נגור ? " "אם אני אחליט, אתה תרגיש עוד יותר מנותק . " מאחורי דבריה הסתתרה איזו תובנה מתנשאת, שגרמה לי להרגיש עוד יותר רע . למחרת בבוקר הכרחתי את עצמי לחמוק החוצה מוקדם ולשוב לשם . הילכתי אנה ואנה . בטשתי במגפיי בוץ דביק לכל צד וחבטתי בקצותיהם החדים של הסלעים . האדמה העוינת לא הכריזה על הפסקת אש . איפה, בשם אלוהים, יכול אדם למצוא פה את המקום להקים את ביתו ? מקום שאפשר למצוא בו מקלט מניח את הדעת, קצת צל, זכר כלשהו לפינה שעשויה להתביית ? אלוהים, אולי רק עץ אחד נורמלי ? הכול היה חי, אך שומם ומדכא — וכך גם מחשבותיי . קיללתי את האופי המחורבן שלי, שהוביל אותי לכאן . לפתע פתאום נזכרתי באחד הספרים המכשפים שקראתי על בנייה עצמית, למשל "המדריך לבונה הבית" . המפות והתרשימים שבהם פיתו אותי : כאן ייסלל שביל הגישה . . . פה נקבע דרך צרה לבניית גדר . לאורך הגדר יש לשתול עצי דולב ושקמה . מולם תיחפר בריכת מים, ובה ישתכשכו בשמחה ברווזים . זה יהיה מקור מים המונע בכוח הכבידה . כך נייצר את המקום המושלם לבית עצמו . הוא יהיה מוגן בצל הגבעה . הבית נטוע בקרקע פורייה, שתיועד לגן ירק . מאחורי הבית, ליד דלת המטבח, תוקם חממה לגידול עשבי מטבח ותבלינים . בין המטבח לבין ערוגת הירקות תשתרע חלקת הקומפוסט, כלומר שאריות הירקות והעשבים המיותרים מהגינה ההופכים לדשן אורגני . חיות הבית יהיו
|
|