|
|
עמוד:14
14 | השפה החזותית השלב הראשון במחקר היה מיון של מונחים רבים מאוד שעלו במהלך עבודת ההכנה, לכמה קבוצות עיקריות, כשכל אחת מהן כוללת בתוכה כמה נושאים סמוכים . הנטייה הטבעית הייתה לערוך את הקבוצות העיקריות זו מול זו, כניגודים . כך למשל הרציו מול הרגש, האני מול החברה, המקום מול העיר והחומר מול הצורה . ביניהם מוקמו החושים, גם הגלויים וגם הסמויים, שבאמצעותם האדם קולט ומשדר את חוויותיו, כגון : הראייה, השמיעה והדיבור . היות שמספר הנושאים הלך וגדל, נוצרו קבוצות משנה סביב כל נושא מרכזי . בדרך זאת נשמרה עדיין הניגודיות הכללית, ואפילו ניגודים פנים-קבוצתיים . למרות זאת נשארו כמה נושאים, במיוחד הזמן, בלי מיקום ; שהרי ממילא תנועה וזמן קשורים, כנראה, זה לזה, בתודעתנו . המטרה בארגון המושגים היא להסביר נושאים השונים זה מזה ככל האפשר . לצורך ההסבר ניסינו להיעזר במערכים גראפיים, אולם, הבעיה עם מערכים גראפיים נובעת מתכונותיהם התלת-ממדיות, שאינן מובנות אלא ליחידים, ואילו התכונות הדו-ממדיות מוגבלות להצגת שני מרכיבים, כגון : זמן ומקום . לכן, לא ניתן היה להיעזר במערכים הגראפיים כאשר התקיימו תופעות בו-זמניות, כל שכן ניגודים, לעתים ניגודי ניגודים, המאפיינים את העשייה האנושית . ניגודים אלה מופיעים כבר בהגותו של בלז פסקאל : ״יש ללב היגיון שאין להיגיון״ ( 1662 - 1623 Pascal, ) . על פי ״ההיגיון של הלב״, יש, בסופו של דבר, חוקיות, צורה ומבנה למכלול האמנות, על מרכיביה וצירופיה . כל אשר צריך לעשות הוא להתמיד במלאכת החשיפה . לעניין זה ראוי לחזור על דברים שנאמרו בעבר, ביחס לאלה השואפים להעמיד הכול על עיקרון אחד : את הריבוי אין לבטל, אבל צריך לפרשו ולהציגו כשיטתי . אין ממירים את הנתונים ביסודות אחרים, אלא מארגנים אותם, ועל ידי כך מפרשים אותם . קוראי חיבור זה, שעמדו לנגד עיניי, היו הסטודנטים שלימדתי במשך שנים רבות . פירושו של דבר, שהחיבור הנוכחי נתפס כהמשך ׳תולדות האמנות׳ בעיקר בעולם המערבי, אולם מנקודת ראות שונה . הזיקה ניכרת גם בנטייה לפתח נושאים, על ציר הזמן, כלומר, מעין היסטוריה זוטא . כמו כן, נוספו קטעים המפרטים שמות ומונחים, שאינם, בהכרח, מוכרים לקורא . נראה, כי לא רבים נתנו דעתם לשאלה הבסיסית ביותר : מה ייחודה של האמנות החזותית, של השפה החזותית וביטוייה באדריכלות, יחסית
|
|