|
|
עמוד:13
מב וא [ 13 ] ושרד והוא הגיע לארצות הברית ב- 1952 . הוא היה קרוב לרבי מלובביץ', שעודד אותו להמשיך לכתוב שירה . עוד קטגוריה כוללת ישראלים שחיים באמריקה, כמו מאיה ערד, מרצה באוניברסיטת סטנפורד שפרסמה בעברית רומן בחרוזים . לקטגוריה זו משתייכים גם רנה לי ולב חקק, מבקרים-משוררים מוכרים . הישראלים הרבים שהיגרו לצפון אמריקה או חיו בה תקופות ממושכות לא הפיקו למרבה הצער יצירות ספרות חשובות רבות בעברית . לסיכום, הסיפור עדיין לא תם . את השמועה על מותה של השירה העברית באמריקה — שכונתה היעלמותו של אחרון המוהיקנים — מוסיפים להפריך מקרים חריגים ויוצאי דופן . אומנם השתדלתי להציג את המשוררים העיקריים בתקופה העיקרית, אבל אין לי שום רצון להציג את השירה העברית האמריקנית כקנון סגור . אין דבר שישמח אותי יותר מערעור הקנון הזה וחידושו . למחקר שלושה חלקים . חלק א נפתח במבוא היסטורי לתנועה ההבראיסטית בכללותה, רקע לעיון בַּשירה . המבוא דן ביחסים שבין סיפורת לשירה, בשלבים בהתפתחותה של הספרות היפה העברית, בהערכה השלילית של הממסד הביקורתי בארץ ישראל ובמדינת ישראל לספרות העברית האמריקנית, בזהות הסגנונית של השירה העברית האמריקנית וכן בתמות ובסוגות העיקריות שלה . אחרי המבוא מופיע הפרק 'ההאלהה של העברית', המתמקד בהמנון האדיר לשפה העברית שפרסם אברהם רגלסון ב- 1945 . הפואמה המדהימה הזאת משמשת אבן בוחן לעיון בחוויה הפנימית של ההבראיסטים האמריקנים ובאופי האינטימי והדתי של זיקתם לשפה . ההמנון של רגלסון משמש שער לעולמו הפנימי של ההבראיזם ושופך אור על המניעים שביסוד העשייה הפואטית הנבחנת במחקר . בחלק ב, לבו של הספר, שנים-עשר פרקים — פרק לכל משורר . במבנה זה מנסה הספר לצאת ידי חובתו כמבוא . כל מסה ממקמת את מושא התייחסותה בהקשר הרחב יותר של הספרות העברית והזירה ההבראיסטית האמריקנית, מציעה נגיעות ביוגרפיות קלות ומבליטה את המאפיינים המייחדים את יצירת המשורר . לרוב אני מנסה לשרטט בקווים כלליים את כל מהלך הקריירה הספרותית של המשורר ; כמה משוררים היגרו לישראל, ואצלם הדגשתי את השלבים האמריקניים בחייהם . התעכבתי רבות על דיון ביצירות מסוימות המשקפות את עבודת המשורר במיטבה, והרבה פחות מכך על יצירות שלא נראה ששמרו על ערכן . המסות שונות באורכן ; מסות על משוררים חשובים כגון סילקינר, אפרת וליסיצקי קצרות מן המסות על זילברשלג והלקין משום שכמה מן הפואמות שלהם, שאורכן כאורך ספר, נידונות בחלק ג . כפי שצוין לעיל, כל מסה נחתמת בניתוח טקסטואלי עצמאי של שיר לירי אחד ( הסיבה לדגש על הלירי תידון במבוא ) . אני מקווה שהקריאות הצמודות הקצרות האלה יעניקו לקורא חוויה מוחשית של השירה, חוויה מהסוג שהשיח המכליל בהכרח של המסות עצמן אינו יכול להעניק .
|
|