|
|
עמוד:9
9 בחיבורו הסאטירי המפורסם ה ש ב ח ל ט י פ ש ו ת ( 1509 Moriae Encomium id est Stultitiae Laus, ) , לועג ארסמוס לעמים מסוימים שמייחסים לעצמם, על פי טבעם, סגולות עילאיות, ייחוס אצילי, למדנות, ועוד . כך, למשל, הבריטים מתהדרים ביפי תוארם, בכישרונם המוזיקלי ובמזונם המשובח ; הסקוטים מתרברבים באצילות מוצאם, בייחוסם לבית המלוכה ובהצטיינות בדיאלקטיקה ; הצרפתים מתגאים בגינונים מעודנים . ארסמוס ממשיך ומציין את הפריזאים, האיטלקים, הרומאים, הוונציאנים, היוונים, הגרמנים והספרדים . כל קבוצה אתנית או עירונית כזאת מתהדרת בכך שניחנה בסגולה ייחודית, או אף יותר מאחת . שתי קבוצות חורגות מן הכלל : הטורקים, אספסוף ברברי המתייהר בדתו ובז לנוצרים על אמונתם הטפלה, והיהודים, שעדיין ממתינים למשיח השקר שלהם ודבקים במשה נביאם עד עצם היום הזה . וכך, על פי ארסמוס, הטורקים והיהודים הם היחידים שלא התברכו בסגולה או במעלה כלשהי, והם מוגדרים אך ורק על פי דתם, כלומר על ידי התנשאותם הדתית . מעניין, דווקא כאן לועג ארסמוס להסתכלות הסטריאוטיפית הרווחת בזמנו . אך האם ראייתו את היהודים לא הייתה סטריאוטיפית ואולי אף גזענית ? כיצד צריך להעריך אבחנה שעל פיה הטורקים והיהודים לא ניחנו בכל מעלה שהיא ? אלא שזוהי דוגמה שולית ביחס לגוף העדויות שספר
|
|