|
|
עמוד:14
14 ארז פרי עונג ( מאלווי, [ 1975 ] 2006 ) . השאלה המתבקשת היא כיצד ניתן להפיק עונג מצפייה בזוועות ובו-בזמן לכבד את זכר המתים . אנטון קייס ( Kaes ) מצביע על עוד תופעה רלוונטית לעניינו של ספר זה : בחברות בנות-זמננו מעצב לא אחת הקולנוע את תמונת ההיסטוריה שלהן . דימויים קולנועיים של אירועים היסטוריים נצרבים בתודעת ההמונים ואגב כך יוצרים אמת מידה לכל הדימויים, המילוליים והאחרים, למשל אלה המופיעים בספרי ההיסטוריה . קייס מדגים זאת באמצעות האופן שבו אנו זוכרים את המהפכה הרוסית דרך סרטו של סרגיי אייזנשטיין, אוניית הקרב פוטיומקין , או את מלחמת וייטנאם דרך סרטו של פרנסיס פורד קופולה, אפוקליפסה עכשיו ( 196 - 195 : 1989 Kaes, ) . כתביהם ותובנותיהם החשובים של המחברים שהוזכרו סייעו לי רבות שעה שניגשתי לכתיבתו של ספר זה, אולם דומני שרוב הדיונים בתחום המחקר של הייצוג הקולנועי של השואה אינם מביאים בחשבון את ייצוג המושא הספציפי : מנגנון ההשמדה הנאצי ומאפייניו הייחודיים . החידוש העיקרי של ספר זה הוא בבחינה מחודשת של ייצוג המושא הזה . בשל קיצוניותם וייחודיותם של מדיניות ההשמדה הנאצית וביצועה, דווקא הניתוח של ייצוג מנגנון ההשמדה הנאצי מוביל בהכרח לדיון מעמיק בשאלות הכרוכות בייצוג הקולנועי בכלל ובהיבטיו האסתטיים והאתיים בפרט . המהפכה הרוסית ומלחמת וייטנאם היו שונות במהותן מהשואה, ועל בסיס ייחודיות זו מתבלטות במיוחד סוגיות חשובות הנוגעות לייצוג הקולנועי של פרקים היסטוריים ושל תופעות שהדעת מתקשה להשיגם . יתר על כן, בחינת הזיקה שהוזכרה קודם בין היבטים מסוימים של מנגנון דורסני ואלים, במקרה זה מנגנון ההשמדה, לבין המנגנון הקולנועי מעלה שאלות כבדות משקל שהמחקר הקיים טרם עסק בהן בשיטתיות .
|
|