פתח דבר

עמוד:13

אדריכלות והסביבה הבנויה : סדר יום 13 קטגוריות סכמתיות אלו מרמזות על מתח בין שני קטבים, האחד ) המתמקד באובייקט האדריכלי ( הוא האדריכלות כמספקת קורת גג, האחר ) המתמקד במימזיס ( הוא האדריכלות כאמנות, כשכלול / חיקוי של הטבע, כבעלת משמעויות סמליות . מתח זה, העומד במרכז הוויכוח על מהותו של ידע אדריכלי, מקבל ביטויים שונים בתקופות שונות ונמצא תדיר במאבק . הפרדיגמה האדריכלית המודרניסטית הפוזיטיביסטית, למשל, אשר ביססה עצמה על התניה ייחודית בין ידע לתוצר אדריכלי, אותגרה החל משנות ה – 50 המאוחרות בניסיונות שונים להרחיב את בסיס הידע הרלוונטי 17 16 מרקסיזם, 15 פנומנולוגיה,ולפתוח אותו בכיוונים שונים, כגון קונטקסטואליזם, 19 חיפוש זה התמקד בקידוד מחדש של ידע 18 ודקונסטרוקטיביזם . סטרוקטורליזם אדריכלי באמצעות כתיבה תיאורטית ופרויקטים קונספטואליים, אשר פורסמו בכתבי 20 שביקשו להפוך את המציאות התרבותית לנגישה למחשבה עת אקדמיים – מקצועיים ולעשייה אדריכליות . נקודת זמן היסטורית זו, שבה אותגר המודרניזם האדריכלי, חידדה את שאלת מהותו של ידע אדריכלי והבליטה את הוויכוח בין תפיסת האדריכלות כגוף ידע פורמלי ואוטונומי בעל תוכן פנימי המנותק ממקום וזמן ספציפיים לבין תפיסתה וקביעת קיומה על בסיס כוחות היסטוריים דטרמיניסטיים, כחלק ממערך תרבותי חברתי 21 כאן הועמדה במבחן האדריכלות כתחום ידע וכמערכת משמע, דווקא על ופוליטי . שום נטייתה להיטמע במכלול העשייה התרבותית והחברתית ולנוכח נטייתה הטבעית להתמקד בשימוש, להביא תועלת ולהיות תכליתית . דגשים אלה נתפסו לא אחת כאחראים לפירוק גבולות המקצוע, בעיקר החל משנות ה – ,60 והעמידו בשאלה את האוטונומיה של הידע האדריכלי ואת יכולתו של המקצוע לעמוד כנגד הטכנוקרטיה של הממסד מחד גיסא ושל כוחות השוק מאידך גיסא . הסוגיה הנדונה התייחסה לכוחה של האדריכלות כבעלת עניין חברתי לעמוד אל מול מנגנוני המדינה ולחוסנה כעשייה 22 תרבותית להתרחק ממנגנוני הייצור והצריכה הקפיטליסטיים . עמדה בנושא זה, אולי הרדיקלית ביותר, נוסחה בחיבורו של מנפרדו טאפורי 23 טאפורי ) Tafuri ( שפורסם ב – 1969 "לקראת ביקורת על אידיאולוגיה אדריכלית" . מזהה במודרניזם האדריכלי המוקדם כמיהה לשינוי חברתי וניסיון לאתר דרכים למימושו באמצעות היגיון אדריכלי, המקשר בין המהות האוטונומית של המקצוע לבין הרציונליות הקפיטליסטית . אולם, לטענתו, בתהליך חיפוש זה השילה האדריכלות מעליה את ערכיה החברתיים והתרבותיים ובחרה להתמקד בפורמליזם צורני . המודרניזם המאוחר, לגרסתו, הוא שיתוף פעולה מקצועי עם אידיאולוגיה קפיטליסטית . מאבקה של האדריכלות לחזור אל עצמה, באמצעות הרחבת מסגרותיה, מצביע, לדעתו, לא על 24 הצלחתה, אלא על המשבר שהיא נמצאת בו . זיהוי הסביבה הבנויה כחלק מגיאומטריה של כוח העלה לסף הדיון שאלות חדשות על ידע אדריכלי ומשמעויותיו, כפי שהובהרו לאור התפתחויות בתחומי ידע אחרים . טיעוניו של טאפורי נגד כוחה הביקורתי של האדריכלות, לצד תיאוריות פוסט – מודרניות ופוסט – סטרוקטורליות, אשר ערערו על מושגי האמת והאובייקטיביות הרציונלית,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא