|
|
עמוד:14
קרן צדפי 14 היהודית, היוונית והבולגרית של איסטנבול לשדה, והחלו גם הן להוציא לאור כתבי‑‑עת סאטיריים, ביניהם ג'וחא וג'וחא הקטן 13 12 פלאף‑ פלוף ( 1863 , Plaf ‑ pluf ) , ( ג'וחא אי ג'וחאיקו, 1860 ) , 14 בהתאמה . כל כתבי‑‑העת ו חמת החלילים ( 1867 ‑ 1863 , Gayda ) , האלה יועדו לקהילות הלשוניות שחבריהן יזמו אותם . במאי 1870 הופיעה הקריקטורה לראשונה בכתב‑‑עת סאטירי שיצא לאור בטורקית עות'מאנית, אסתאנבול , ובאותה השנה 15 הצטרף אליו , תרקי ( "קידמה" ) , ביוזמה משולבת טורקית‑‑יוונית . בנובמבר של אותה השנה הופיע דיוז'ן ( "דִִּיוֹגֶנֶס", 1870 ‑ 1873 ) , בבעלות תאודור קסאב, שהוציא את כתב‑‑העת לאור בשלוש שפות 16 קידמה ו דִּיוֹגֶנֶס לא כללו נוספות - צרפתית, יוונית וארמנית . קריקטורות באופן עקבי ובולט ( דִּיוֹגֶנֶס , לדוגמה, כלל רק שלוש 17 כתבי‑‑העת הראשונים שיצאו קריקטורות לאורך 183 גיליונות ) . לאור בטורקית עות'מאנית וכללו קריקטורות בעקביות ובשיטתיות היו צִ'נְעִ'רַאקְלי תאתאר ( "השליח המצלצל", 1873 ) ו חַ'יַאל ( "דמיון / 18 צללית", 1873 ) . שניהם יצאו לאור על ידי קסאב . בכל הנוגע לעיתונות בשפה הערבית, בפועל, עד שנות ה‑‑ 30 של המאה ה‑‑ 20 הייתה קהיר למרכז העיקרי שבו הופצה הקריקטורה . כתבי‑‑עת סאטיריים חלוציים בערבית במרכזים אחרים היו מֻרַקָעַה אל‑ הִנְדִי ( "גלימת הטלאים ההודית", 1909 ) , שיצא לאור בבצרה 19 העיתונים הבגדאדיים שבעיראק, אך לא כלל קריקטורות ; חַ'אן אל‑ דַ'הַב ( "פונדק הזהב", 1911 ) , אל‑ בֻּלְבֻּל ( "הזמיר", 1911 ) ו אל‑ טַרַאאִף ( "חידודי הלשון", 1924 ) , גם הם לא כללו קריקטורות ; 20 של מיכאיל ו כַּנָאס אל‑ שַוַארִע ( "מנקה הרחובות", 1925 ‑ 1926 ) תיסי ו חַבַּזְבּוּז ( 1931 ‑ 1938 ) של נורי ת'אבת, 21 שכללו קריקטורות . שלושת הכותרים האחרונים הופיעו לאחר ההכרזה הרשמית על הקמתה של המדינה העיראקית, בתקופה שבה נהנתה העיתונות מחופש פעולה יחסי, ואף על פי שבפועל עדיין הייתה עיראק תחת 22 מנדט בריטי .
|
|