|
|
עמוד:12
12 | בת של מי את ? דרכים לדבר פמיניזם מזרחי "קבוצת נשים מזרחיות" קמה לראשונה ב- 1988 ביוזמתן של אילנה שזור ( סוגבקר ) ותקוה לוי מתוך קבוצת פעילים ופעילות 2 הנשים החליטו שהן פותחותבתחום החינוך שנקראה "תידוע" . מעגלי דיון משל עצמן, שהתקיימו בביתה של אילנה שזור ברחוב גאולה בתל אביב . בשנה-שנתיים הראשונות הנחו את הדיונים אילנה ותקוה . אילנה משכה לכיוון של קבוצה להעלאת תודעה פמיניסטית, ואילו תקוה כיוונה לפעילות שטח . אחד הדברים שאילנה זוכרת במיוחד הוא הפעילות שבה התבקשו הנשים לשתף באסוציאציות שמעלה בהן הביטוי "אישה מזרחיה" : עשיתי פעילות של שֶׁמֶשׁעל המילים "אישה מזרחיה", כל אחת כתבה אסוציאציות, אספתי את המילים שנשים כתבו . זה הפיל אותי כי בסיכום הכללי היו בערך שישים מילים שליליות ושש או שבע מילים חיוביות, וזה אנחנו . החזקות ביותר . אני לא שוכחת את זה . שנים שמרתי את השמשות שלנו, עם ה"לכלוך" 3 וה"צעקניות" . לאחר כשנתיים הזמינה קבוצת הנשים פעילות מוכרות נוספות לסוף-שבוע . למעגל המצומצם של נשות "תידוע" הצטרפו עתה ויקי שירן, רותי גור, עירית דלומי, זהבה גולדשטיין, יעל צדוק, שושה 4 "קבוצת נשים מזרחיות" נפגשה בקביעות במשךגורן ואחרות . למעלה מעשור, ולאורך השנים הגיעו אליה נשים נוספות לפרקי זמן קצרים או ארוכים, בהן זמירה רון, נטע עמר, מיכל עדן, אביטל חיים-מוזס ורבות נוספות . למי שנשארו בקבוצה, היא שימשה מקום בטוח, שבו הזהות שלהן לא הייתה מותקפת ושבו היה אפשר להתפרק מתחושות של בושה ולפענח יחד את פשר ההתקוממות שחשה כל אחת מהן לחוד אל מול המבנה הפוליטי שיצר מציאות כל-כך אישית בעבורן . לא לכולן היה נוח בקבוצה באותה מידה .
|
|