|
|
עמוד:14
זהר מיכאלי 14 פתרונות בהתאם לנסיבות שרק הם מכירים מקרוב . על כן היא רק מראה את ההשלכות של מעשינו כדי לעורר אותנו לחשוב על הכיוון שכדאי לשאוף אליו . לדידה, אזרחים לא נועדו רק לשמש קהל לנאומי פוליטיקאים, ובוודאי שלא לציית לפקודות או פרוגרמות מוכנות מראש . לפעולה הפוליטית אין קיצורי דרך תיאורטיים בדמות שיפוט של מישהו מהעבר הרחוק ( דעה קדומה ) או אידיאולוגיה שמציגה פרשנות יחידה של המציאות . 6 אזרח במדינה חופשית אמור לשפוט מצבים שונים בעצמו . 6 . זאת במידה רבה הצוואה הפוליטית של ארנדט ‑ אחריות אישית ופיתוח חשיבה רפלקטיבית ביקורתית . בכל חיבוריה היא עסקה בעולם, ובמה אנשים עושים בעולם . שאלת התועלת של החשיבה לעולם ולפוליטיקה נותרה פתוחה עד ספרה האחרון והלא גמור The Life of the Mind , שהוקדש כולו לחיפוש אופן חשיבה על מה שאנו עושים . בשנות ה ‑ 30 היא נדהמה לגלות שהחשיבה הפילוסופית שעליה היא התחנכה ושאותה היא אהבה עיוורה אינטלקטואלים מלראות את המתחולל לפניהם : עליית הטוטליטריות הנאצית . זאת בשל מה שהיא מכנה "נתק במסורת" המודרנית, כלומר, אובדן האמינות של רעיונות וסטנדרטים שהורגלנו להסתמך עליהם, ששימשו מעין "מעקה" לאחוז בו בתהליך השיפוט ובקבלת ההחלטה כיצד לפעול בעולם . כך, למשל, המדד שלנו להבחנה בין טוב ורע שובש על ידי הרוע הרדיקלי של הנאצים ורעיון הסמכות התרסק מאז מותו של אלוהים אצל ניטשה . לאחר שריפת הרייכסטג ארנדט החלה אפוא להתרחק מפילוסופיה ומאינטלקטואלים . החשיבה הקוגניטיבית שמחפשת אמת בעולם האידאות וכך גם חשיבה מדעית שמטילה ספק בתופעות בעולם הפיזי, בחפשה אחר כללים נסתרים שעומדים ביסודן, אינן מועילות לדידה לפתרון הבעיות הפוליטיות במציאות . לפיכך, בהתבסס על ההבחנה של קאנט בין היגיון שמחפש אמת ( vernunft ) לבין חיפוש משמעות ( verstand ) , היא הסיקה שחשיבה חייבת להתחיל בניסיון שלנו בעולם, ולחפש את משמעותו . ועל מה נסתמך מעתה ? מכיוון שהניסיון זורם, החשיבה היא אינסופית . עלינו "לעלות ולרדת במדרגות ללא מעקה" ולחשוב שוב ושוב, כלומר, להסתמך על אחריותנו בלבד . בשנות ה ‑ 60 , במהלך משפט אייכמן, ארנדט ראתה אדם שרק עשה, בלי לחשוב, חוויה שעוררה בה תהיה אם חשיבה יכולה למנוע רוע בעולם . הנחת היסוד שלה היא שאין "מחשבות מסוכנות",
|
|