|
|
עמוד:11
פתח דבר 11 ושילובם במהלך הדרמטי : סיבוב במות, הרמת קירות, פתיחת מסכים, הופעת עצמים, תוך שימוש בצבע, בחומר, באמצעי הכפלה, הגדלה ועיוות ובשילוב של הקרנות ואור . כל אלה ואחרים נראים לעין ומתרחשים כאן ועכשיו . על ההיבט הזה אמעט להרחיב בספר . ההיבט השני , המאתגר יותר, שהעסיק אותי בשנות עבודתי, בא לידי ביטוי כשאיש התיאטרון ( במאי, מעצב או שחקן ) מצליח להפעיל את הקסם בראשו של הצופה – להניע את הדמיון, המחשבה והרגש . לשם כך, כפי שהסביר הבמאי פיטר ברוק בפתיחה לספרו הנודע החלל הריק , נחוץ מעט מאוד : "אדם חוצה חלל ריק, ובה בשעה אדם אחר צופה בו, זה כל מה שנחוץ, כדי שתיווצר 3 התרחשות תאטרלית" . ברוק מכוון אל החלל הדרמטי, שאינו קיים כלל על הבמה אלא נוצר אצל הקהל בלבד בעזרת מה שהוגים רבים כינו "הכוח מדמה" . אריסטו כתב במאה הרביעית לפנה"ס על ה"פנטסיה" – הכינוי היווני לדמיון – ביצירתו על הנפש , הרמב"ם כתב במאה ה- 12 על "הכוח המדמה" ביצירתו מורה נבוכים , ור' נחמן מברסלב המשיך לעסוק באותו "כוח מדמה" במאה ה- 18 . חוקרי מוח עורכים כיום ניסויים ומחקרים כדי להבין את התהליך שעוברים גירויים חזותיים וגירויי שמע בדרכם אל המוח, הזיכרון, האסוציאציה, הקונוטציה ושאר העיבודים שמבצע כל צופה . הנוירולוג אוליבר סאקס, שחקר תעתועי ראייה, נהג לומר בהרצאות הרבות שנשא : "אנחנו רואים בעיניים, אבל אנחנו רואים גם במוח – ואז אנחנו קוראים לזה דמיון" . שייקספיר הפליא להגדיר זאת בפרולוג ל הנרי החמישי : אבל סלחו- נא בטובכם לנשמות שטוחות, זולות, שמתיימרות על הקרשים העלובים האלה להציג דברים גדולים כל כך . כלום יכולה בימונת עץ זו להכיל את שדות 3 פיטר ברוק ( 1991 ) , החלל הריק , תרגום איתן בלום ויוסף אל-דרור, תל-אביב : אור עם, עמ' 15 .
|
|