|
|
עמוד:13
13 ההקשר החברתי של התנהגות אלימה ובהקשרים בעדשה של צפייה פעילה ומשתתפת בהליכי כתיבתה וייצורה של התרבות . כאותה יד אוחזת עט מרישומו הידוע של מרסל אשר, המציירת את עצמה בעצמה, כך החלו האנתרופולוגים לדבר במקומם של הנחקרים המוכפפים, נטולי הקול ומנועי הדיבור ושרטטו תרבות ילידית בצלמם ובדמותם המערבית של הוגיה וכותביה - קרי, האנתרופולוגים האמונים על ייצוגה ובה בעת מקוננים על חוסר האונים שלהם לעמוד בכך . המפנה הנרטיבי שליווה את המלכוד הייצוגי הזה, כלומר שימוש עתיר בסיפוריהם המתבקשים של הנחקרים מתוך ויתור על הנסיבות שבהן נמסרו, הביא לעניין גובר ברגש ובריגוש . אלה הפכו למרכיבי יסוד בפואטיקה המאחה והמחיה את סיפורי החיים והמעשה הילידיים המשמשים חומר ולבנים לבנייני – העל הפוסט – קולוניאליסטיים פרי רוחם ועטם של האנתרופולוגים המכוננים אותם . באווירה אינטלקטואלית זו, הסוחפת את היצר, את התשוקה, את האלימות ואת החתרנות אל דמותו של ה"אחר" המעוצב פוסט – קולוניאלית, הדכאנות והאדנות מצרי הגבולות שהיה כפוף להם מיועדים עתה להצדיק ולהבין את פריצתו אל מעבר לכל גבול, ובלבד ששורשיהם נטועים ב"פוליטי" ולא באישי . במצב אנושי זה האלימות - מטרור ועד גרילה, ממחאת היחיד ועד זעם ההמון ומתגרת ידיים ועד מערכה סדורה - מוכרת, מותרת, נמחלת ואף מעודדת . למותר לציין שצורתה הרכה יותר, לכאורה, של האלימות הגופנית, זו הקרויה סמלית, נסלחת ואף מועלית על נס על אחת כמה וכמה . בין שתי השקפות העולם הללו, זו הרואה באלימות איום חוץ – תרבותי האורב לפרוע ולמוטט את הסדר החברתי וזו המעניקה לאלימות ערכים של מרד מתורץ ונחוץ במצב הקיים כדי לשנותו, מציע ספרו של עמנואל מרקס נקודת מבט מאוזנת, חפה מאידיאולוגיה שמרנית או רדיקלית ונקייה מהטיות מוסרניות ומטיפניות . תופעות האלימות המתועדות במחקר על העיירה
|
|