|
|
עמוד:14
14 דלתיים סגורות לרווחה : אלימות שלטונית כלפי אמהות וילדים חקירות ילדים ) הצביעה על אפשרות שהילדה עברה אירוע מיני ואף שחוות הדעת של הפסיכיאטרית הצביעה על אפשרות שהאב מסוגל לאבד את תפיסת הגבול בין 'מותר' ל'אסור', בקשריו עם הילדה . סיפורה של קרן התברר לי בהמשך כפרשה המייצגת מגמות ותהליכים כלליים מעבר למקרה הפרטי של קרן ובתה . בעת שישבתי בדיון שהתנהל בבית המשפט והאזנתי לשופט חיים פורת כשפרש את השיקולים העולים מחוות הדעת ומההמלצות שהיו לפניו, נראָה שהחלטתו תהיה להשאיר את הפעוטה במשמורתה של קרן . אך משהגיע לסיכום דבריו השמיע החלטה שהדהימה אותי ואשר עמדה בסתירה בולטת לרוח הדברים שאמר קודם לכן . בהחלטתו קבע פורת כי הילדה תעבור למשמורת אביה משום שהוא ובת זוגו מגלים יתר מודעות למצבה של הילדה ולקשיים הכרוכים בטיפול בה . במרוצת השנים הבנתי שלנגד עיניי התנהלה תפנית מכוונת של השופט פורת, שהיה, בפועל, ממובילי שינוי 1 חברתי מגדרי במערכת המשפט : ערעור על זכות האמהות כמובנת מאליה . השופט פורת קבע, בהתייחסו להמלצות פקידות הסעד ותוך התבססות על חוות דעת פסיכולוגית של ד"ר אביגיל גולומב, שהאם סובלת מתסמונת הסימביוזה ( הרחבה תבוא בהמשך ) ולפיכך רואה בילדה חלק מישותה ומזיקה לה . כמו כן, הוסיף, בהמשך לחוות דעתה של הפסיכולוגית, קרן אינה מודעת לבעיותיה ולפיכך אינה מסוגלת לשנות את היחסים בינה לבין בתה . לעומתה, הוסבר בחוות דעתה של הפסיכולוגית, האב ובת זוגו מבינים את הקשיים ולפיכך מסוגלים יותר להתמודד איתם . בשיחותינו הרבות היה דיבורה של קרן שוטף ולעתים נשמעו דבריה מעט מבולבלים . היא הייתה נסערת וכואבת . בציטוט דבריה של קרן בכתבה של ורדה שורץ בעיתון, נכתב : "הם פשוט אומרים לי בפנים שאני מדמיינת ושגם בתי מדמיינת והציעו לי לעבור בדיקות פסיכיאטריות" ( ח ד ש ו ת נ ת נ י ה, ינואר 1991 ) . התקשיתי להבין למה רוצים לקחת את בתה של קרן ממשמורתה ולהעבירה למשמורת אביה ובת זוגו . במשך חודשים הייתי גם אני נסערת ומבולבלת . מאחר שלמדתי לתואר שני בעבודה סוציאלית ואף עבדתי במשך כשלוש שנים ( בין 1979 ל- 1982 ) עם משרד העבודה והרווחה בפיתוח שירותי כוח עזר לצד עובדים סוציאליים, במסגרת ארגון א . ס . י, 2 היה בי אמון במשרד הרווחה ובעובדיו . לכן סברתי שחייב להיות הסבר למעשיהן של עובדות מחלקת הרווחה בנתניה ולתמיכתן בהוצאת הפעוטה מחזקת אמה . יותר מכך, במהלך שנות עבודתי ב-א . ס . י, הרביתי לפגוש אנשים בתפקידי ניהול בכירים במשרד הראשי בירושלים, במשרדים המחוזיים ובמחלקות הרווחה המקומיות . התיידדתי עם חלקם ואף רחשתי להם הערכה . על רקע זה לא הצלחתי להבין כיצד ייתכן שאנשים אלו פעלו באופן שנראה כעומד בסתירה למערכת הערכים שעליה התחנכו ושלה הם מחויבים . יותר מכך, את מרים פיירברג, ראשת העיר נתניה
|
|