|
|
עמוד:498
894׀משנה ד 2 . בעל אחות אשתו ( = גיסו, כנגד בעל אחותו ) , בעל אחות אבי אשתו ( כנגד בעל אחות אביו ) , ובעל אחות אם אשתו ( כנגד בעל אחות אמו ) . מכל הקרובים הללו לא נזכר ברשימה השלישית אלא גיסו ( בעל אחות אשתו ) . בולט בהיעדרו אחי אשתו שהוא קרוב יותר מאשר בעל אחות אשתו, ואי אפשר לומר שלדעת המשנה הוא כשר . את היעדרם של קרובים אלו אפשר לבאר בשתי צורות : אפשרות אחת היא לומר שהתנא השמיטם כיוון שהם תמונת ה'ראי' של קרובים שכבר נשנו במשנה, וההנחה של המשנה היא שכל שפסול להעיד, או לדון, לי — גם אני פסול 15 לו . אפשרות אחרת היא לומר שהפסולים שנשנו במשנה אינם הדדיים, ולא כל שפסול לי — אני פסול לו, וקרובי אשתו שלא נשנו במשנה אכן אינם פסולים, למעט אחי אשתו 16 לפי זה, אפשר שאי אזכורו של אחי אשתו בקבוצה שיש ללמוד אותו בקל וחומר מגיסו . השלישית נבע מהרצון לשמור על מסגרת של שלושה פריטים בכל קבוצה . מעגל קרובי אשתו שנפסלים לעדות מצומצם אפוא מהמעגל של הקרובים שלו . נראה לי כי פשט לשון המשנה מורה שהפסולים אינם הדדיים, שהרי עיקרון זה לא 17 דבר זה מוכח גם מאזכור חורגו וגם מן התוספתא ה, ג ( ומקבילתה נזכר כלל במשנה . נזכרת בבבלי בדף כח ע"ב ) ששנתה 'גיסו לבדו' . דיון מפורט בראיה מן התוספתא יבוא במסגרת ניתוח סוגיית הבבלי 'חורגו לבדו או גיסו לבדו' בדף כח ע"ב, עמ' 593 - 604 . כאן אפרט את ההוכחה מאזכור חורגו . מפרשי המשנה, שהניחו כאמור שפסולי המשנה הם הדדיים, תמהו מדוע צריכה הייתה המשנה להזכיר את פסול חורגו והלא הוא תמונת הראי של בעל אמו . אציג כאן את התשובות העיקריות שנתנו לשאלה זו . 18 רש"י בפירושו למשנה כתב : וחורגו — בין אשתו . לבדו — ולא בנו וחתנו . ואי קשיא לך : כיון דתנא בעל אמו פסול לו, ממילא ידענא דהוא נמי פסול לבעל אמו, ולמה לי למיתני חורגו ? אי 15 אחי אשתו הוא תמונת הראי של בעל אחותו, אחי אבי אשתו הוא תמונת הראי של חתן אחיו, אחי אם אשתו הוא תמונת הראי של חתן בעל אחותו, בעל אחות אם אשתו הוא תמונת הראי של חתן גיסו, בעל אחות אבי אשתו הוא תמונת הראי של חתן אחי אשתו, אלא שחתן אחי אשתו עצמו לא נזכר במשנה, ואפשר שיש ללומדו בקל וחומר מחתן גיסו . גם בניהם של קרובים אלו הם תמונת הראי של קרובים שנשנו במשנה . אמנם לפי זה לא ניתן היה ללמוד את פסול חתניהם . גישה זו, שהפסולים במשנה הם הדדיים, היא גישת רובם של פרשני המשנה והתלמוד ככולם . 16 לכך יש להוסיף את אביו, שאי אזכורו הוסבר לעיל הע' ,6 וניתן ללומדו בקל וחומר מאחי אביו, וכן בנו וחתנו שניתן ללומדם בקל וחומר מבניהם וחתניהם של קרוביו . 17 כשם שלפי משנה ראשונה, הפוסלת את הראויים ליורשו, הפסולים אינם הדדיים, וראו על כך להלן . 18 הנוסח על פי כתב יד מדריד . בהערות ציינתי לשינויים ( מהותיים בלבד ) מדפוס שונצינו רנ"ח ( דפוס ראשון ) , ונציה ר"פ, ודפוס וילנה .
|
|