|
|
עמוד:13
חייב לסגל לעצמו כילד שהופרד ממשפחתו . חבוי במנזר שבו היה אסור לבכות ולהתלונן . רק להדחיק , להשלים , לוותר , כדי להמשיך הלאה . כדי לשרוד . ההתאוששות מהניתוח קשה . אך קשה עוד יותר היא החוויה של האפסות , של התלות , של איבוד השליטה , של החולשה . כמויות של אנטיביוטיקה דרך הווריד , עם אזהרה רפה מפי הרופא , "האנטיביוטיקה עשויה להשפיע על השמיעה של העובר , זה הכול . הסירי דאגה מלבך . " אני שוכבת שעות במיטת בית החולים , ובין ספר לספר ובין ביקור לביקור , אני חושבת הרבה . כמעט הרגתי את עצמי ואת התינוקת שלי , משהו משובש אצלי . לא הקשבתי לחיים הנובטים בתוכי , לא הקשבתי לגופי , רק שעות ספורות הפרידו ביני ובין המוות . מדוע ? מדוע איני מקשיבה לעצמי ? המשך ההיריון מלווה בפחד , בדאגה ובתקווה שאחרי הלידה הכול ישתפר . פרק 2 חזרה הביתה לאחר הלידה נגה אחות חדשה לרות , אורי , גל ונדב היא תינוקת חמודה להפליא . אני יושבת על הספה בסלון מחזיקה אותה בזרועותי . מתבוננת בה ושלווה עוטפת אותי . סוף - סוף שקט , אני בבית ונגה בריאה ושלמה בחיקי . חום גופה הקטן מזרים אלי שדרים נעימים , מרגיעים . ובכל זאת , משהו מכרסם בי . אני נזכרת בדקות שלאחר הלידה . המיילדת מניחה אותה על בטני והתינוקת הזעירה , עדיין ללא שם , מתבוננת בי בעיניים פקוחות לרווחה , בשקט גמור , בערנות שלא אופיינית לתינוקת שזה עתה נולדה . גם עכשיו . במבט שלה , בידיים שלה , בעיניים היפות שלה
|
|