|
|
עמוד:9
קווים לדמותה של שושנה הלוי עדה פרידמן אימא , דור חמישי בארץ , נולדה בצפת לרב יעקב יהושע דיאמנט ולרחל , ובגיל 12 עברה לירושלים . באימא הוטבע חותמן של שתי הערים השונות כל כך זו מזו : מצפת קיבלה את השמחה , האופטימיות , ובעיקר את המסתורין והאמונה בדברים שמעבר לדברים כפשוטם , ומירושלים קיבלה את כובד הראש והדייקנות , שליוו אותה בעבודתה המחקרית ובכל מעשיה . למרות שמרבית חייה עברו עליה בירושלים , שנות ילדותה בצפת השאירו בה חותם וליוו אותה כל ימי חייה . את געגועיה לבית הוריה בצפת ולאווירתה המיוחדת העבירה גם לנו , לילדיה , בסי פורים שסיפרה לנו . סיפורי נסים ונפלאות על צדיקים ולהבדיל ליליות . אני גדלתי על סיפורי יוסי דלריינה , שכמעט הביא גאולה לעולם , לולא לילית אחת שהסיחה את דעתו . היא סיפרה לנו על לילות צפת הקרים והרוחות המנשבות כמפוח גדול של הבריאה , או על קבלת השבת בצפת כשהיו יוצאים אל מול פני הג ' רמק ושרים את ' לכה דודי ' . אחת התכונות שאפיינו את אימא הייתה הנוסטלגיה וההתרפקות על העבר . אולי בשל עיסוקה בחקר העבר ואולי בשל מבנה אישיותה ואולי שני הדברים גם יחד . היא הייתה חוזרת ואומרת " לפנים היו האנשים מדברים ביניהם , מנהלים שיחות שיצרו יחסי קרבה וחברות והרבו בכתיבת מכתבים ואיגרות . אך כיום תיבות הדואר ריקות ובמקומן גודשים אותן פרסומות וחשבונות בנקים " . געגועיה לא היו רק לבני אדם וליחסי הרעות ביניהם אלא גם לריחות , לטעמים , ולקולות מן העבר . ערגתה לימים רחוקים התבטאה גם בסיפוריה על טעם החלב שקצף החליבה גדש את הכוסות כשסבא - אביה היה מגיש לילדים מידי בוקר , מיד לאחר שהרועה הערבי חלב את העיזים . עוד סיפרה על טעמם של הירקות של פעם לעומת הירקות נטולי הטעם של היום . אימא נהגה לספר לאחי עוזי ולי את סיפורי המקרא , ולקרוא לנו אגדות מספרו של ח " נ ביאליק ' ויהי היום ' ומסיפורי י " ל פרץ , עוד לפני שידענו לקרוא . לא גדלנו על סיפורי האחים גרים ודומיהם , שאותם קראנו בעצמנו מאוחר יותר . בילדותי היו לי צמות ארוכות , ובכל בוקר הייתה מלאכת הסירוק אורכת זמן , שאותו ניצלה אימא כדי ללמדני שירים מן התנ " ך בעל פה : שירת הים , שירת דבורה , קינת דוד , חזון אחרית הימים של ישעיהו וכן בלדות כמו הבלדה של פרוג ' כוס הדמעות ' . עד היום שגורים קטעים אלו בפי . אהבתה למקורות ישראל ולתודעה היהודית היו חלק בלתי נפרד מאישיותה .
|
|