|
|
עמוד:ז
לא תהיה זו בבחינת הגזמה לומר שימיה של הפילוסופיה החינוכית הם כמעט כימיה של הפילוסופיה עצמה . אם נרצה נוכל לראות באפלטון את הפילוסוף החינוכי הראשון ובספרו המדי נה את הספר הראשון בפילוסופיה של החינוך . 2 יחד עם זאת , דומה שרק בראשית המאה העשרים עם דיואי זכתה הפילוסופיה קל החינוך לעיון שיטתי ומקיף , ורק בראשית שנות השישים יחד עם א נשים 3 כמו שפלר בארהייב ופיטרס * באנגליה , היא הוכרה כתחום דיון העומד ברשות עצמו והזכאי להכלל במסגרת מקצועות הלימוד הנלמדים באוניברסיטה . הפילוסופיה של החינוך כענף מוכר של הפילוסופיה ובדיסציפלינה אקדמית היא , איפוא , יחסית , תחום חדש בזירה החינוכית . אולם , כאמור , במשך לפחות ש 1 י העשורים האחרונים של המאה הנוכחית , היא הלכה והתבססה באוניברסיטאות כתחום מוכר ומכובד לצד מקצועות , כמו פסיכולוגיה וסוציולוגיה של החיבור , ובשנים האחרונות אף התפשטה לסמינרים למורים , למכללות ו לבתי הספר הגבוהים להשתלמות מורים . לאור התפתחות זו מפליא הדבר מאד שעד עצם היום הזה לא נמצא , לדעתי , ספר ראוי לשמו בעברית ( באנגלית ישנם כמה וכמה ספרים ) בתחום של הפילוסופיה של החינוך . הספר בא , איפוא , למלא חלל ריק זה . בספר נעשה גסיון להפגיש את הקורא עם דרכי חשיבה וניתוח פילוסופיים , כפי שהם מיושמים על מושגים וסוגיות מתחום החינוך . המחבר מקווה שהספר יתרום להרחבת שדה הראייה החינוכי מעבר לבעיות המיידיות והשוטפות , יעודד שיקול דעת ומחשבה ביקורתית בנוגע לסיסמאות רווחות בלשון החינוך ו יכוון לקראת ראייה מפוקחת ו בהירה יותר של מושגים ובעיות מתחום החינוך ודרכים לצידוקם . הספר מחולק לשני חלקים : בחלק הראשון דן המחבר במספר נושאים כלליים , כגון : הזיקה בין פילוסופיה וחינוך ; תאוריה ומעשה בחינוך והגדרות בחינוך , וכן במושגים חינוכיים מרכזיים , כמו המושג "חינוך" עצמו , ומושגים הגובלים בו , כגון : "תעמולה , " "התניה , " "אימון , " "אינדוקטרינציה , " "הוראה" ו"למידה . "
|
|