להערה 31 ( פסוקים ג-ד : < שירת הכרם מורכבת , לאמתו של דבר , משני משלים שונים : גופו של משל הכרם , שהוא משל שהוצרך לדורות ; והשוואת זהותו של הכרם , שהוא משל שנאמר לשעתו . שני המשלים האלה אמורים כאן זה בצד זה , אך אין הם אמורים כאחת . שכן מקום שהוא דורש את גופו של המשל , אין הוא מסווה את זהותו של הכרם ; ואילו במקום שהוא מסווה את זהותו של הכרם , כבר ניטל כוחו של המשל . ומעין זה אתה מוצא גם במקומות אחרים . כך משלו של נתן אל דוד ( שמ " ב י " ב , ( הוא משל שנדרש לגופו ; שהרי הוא דן מדיני ממונות על דיני עריות , והרי כאן משל שהוצרך לדורות . משום כך אין אתה מוצא שם הסוואה נוספת : הנביא לא הציג את עצמו כאותו הלך , ולא הוא בא לזעוק על עושקו . אלא דיו בגופו של המשל , בלא תוספת הסוואה לשעתה . היפוכו של דבר במשל האישה התקועית ( שמ " ב י " ד . ( כאן היא מציגה את הרוצח ( אבשלום ) כבנה , וכך מסווה את זהותו של גואל הדם ( דוד . ( ואילו גופו של המשל דומה לנמשל בכל הפרטים המנויים בו . והרי כאן משל שהוצרך לשעתו , אך אין בו כוח משל לדורות . ועתה נקוט כלל זה בידך : מקום שהכתוב מבאר את גנותו של החטא , הרי הוא ...
אל הספר