יפה ברלוביץ י' גורני , בספרו השאלה הערבית והבעיה היהודית , מצביע על שלוש מגמות שאפיינו את החשיבה הריאל פוליטית של בני תקופת העלייה הראשונה לגבי השאלה הערבית : מגמה של השתלבות אלטרואיסטית , מגמה אדנותית בדלנית , ומגמה 2 ליברלית מעשית . שתי הראשונות קוטביות זו לזו ( האלטרואיסטית דגלה בחיי שיתוף עם הערבים , והבדלנית - בהפרדה גמורה מהם , ( ואילו זו האחרונה , הליברלית , התמקמה באמצע , בבקשה 'להקהות את חודו של העימות בלי לוותר על התרחבות ההתיישבות היהודית . ' בעלי מגמה זו 'הטיפו ליחס הוגן כלפי הערבים , אולם חשדו בכוונותיהם ... הציעו להושיט עזרה להמוני הערבים , אבל לא במישרין ... הם האמינו , כי התועלת החומרית שיפיקו הערבים מן המפעל הציוני , עשויה למתן את התנגדותם ... אולם לא קיוו שהתנגדות זאת תיעלם . ' לפי גורני , החזיקו בעמדה זו יוצאי חוגים שונים ( ביניהם א' רופין וי' טחון , מראשי המשרד הארצישראלי ; א' יעקובסון ור' ליכטהיים , נציגי התנועה הציונית בקושטא ; וכן קבוצת משכילים , רובם 3 בני העדה הספרדית בארץ , שביטאו את עמדתם זו בעיתונם - החרות . ( אולם 'את הביטוי הגלוי המובהק והמסכם להשקפה המעשי...
אל הספר