חמוטל בר־יוסף הולדת הסובלנות מתוך הפרדוקס - גנסין וטשרניחובסקי

לדן מירון שבט אותו גנסין מעולם לא נחשב לתלמידו של טשרניחובסקי . החולניות — המעודנת או הגסה — של גיבוריו הראשיים היא ניגודה הברור של הבריאות , שהיתה כרטיס הביקור של טשרניחובסקי . הסופרים העבריים שהלהיבו את גנסין בראשית דרכו הספרותית ועוררו בו את יצר ההתמודדות היו פיארברג וברדיצ'בסקי . שירתו של ביאליק היא שכבה רצופה ומעובה בתוך המשקעים האלוזיביים העשירים המרבדים את סגנונו ( מירון , . ( 1986 האינטואיציה של בתר , ( 1912 ) שהדביק לגנסין את הכינוי הלא מוצדק 'נטע זר , ' היא , כמדומני , הרמז היחיד של מבקר ספרות לאפשרות של זיווג בין השניים , דהיינו גנסין וטשרניחובסקי . גם לי אין כוונה להציג את טשרניחובסקי כמו ששימש מקור השפעה עיקרי על גנסין . כוונתי היא להצביע על נקודות מגע , אשר בהצטרפותן עשויות להכשיר את הקרקע להשערה , שגם שירת טשרניחובסקי , ובעיקר האידיליות פרי עטו , יש בה משום הקשר ספרותי המהדהד בחלק מיצירותיו של גנסין . את המגמות המשותפות לגנסין ולטשרניחובסקי אפשר לראות גם כתגובות על גירויים זהים , שפעלו במסגרת חיי הרוח והספרות בשנים הראשונות של המאה העשרים והשפיעו על שניהם במקביל . נא ] ...  אל הספר