לסעיף : 7 התימנים הוגים קמצין כפתחין . אחרי גמר כתיבת מאמר זה הגיע לידי ' הרי-ף למסכת חולין וכר הוכן והואר והוגה על ידי יוסף בה"ר דוד קאפח התש "' כ ליצירה . ' עיין שם במבוא , 5 לעניין הנ '' ל : בתרגומי המקרא אנו קוראים אותם [ המלים בארמית ] בקמץ ואותה המילה עצמה אנו קוראים בש-ס ובספרות הארמית החז'לית בפתח ... גם ... מוסיפים אל ף להורות על הברה פתוחה ( בפתח , ( כגון בעי ( תרנ' ישעי' מ , כ ) הבית קמוצה , ובש ס בעי רבא הבית פתוחה , אף 'באעי' באלף ; נםחא ( תרג' ישעי' נד טז ) הפ'א קמוצה , ובש'ס 'ר' יצחק נפחא , ' הפ'א פתוחה ואף נכתב 'נפאחא . ' בע' 6 הוא מוסיף : ברור שגורם תופעה זו הוא : תרגומי כתבי הקודש הגיעו לתימן ... כשהם מנוקדים ... בקמץ לכך קראוהו כפי קבלתם אבל שאר הספרות החז"לית הרי אינה מנוקדת וקבלו אותה מפי מורים בבליים , 'כפי מנהגם , כלומר שהקמץ נקרא כפתח : דאמי , באעי וכל השאר , ונשארה מסורת קריאה זו בפי יהודי תימן בספרות החז-לית מדור לדור' יכו . ' וכך מעידה ההגייה הספרדית של התימנים בצורות כנ-ל על ספרדיות הקמץ של יהודי בבל . לסעיף : 10 ' היה לפתח ( הבבלי ) הפרש מן הקמץ . ' אף בניק...
אל הספר