צורת לשון רבים של שמות נקבה בנפרד בארמית הרי היא , כידוע : -ן היון , מלכון . עיינו חכמים בצורה תמוהה זו , שאינה אלא בארמית : הנסמך בלשון רבים הרי הוא חיות , מלכות ובצירוף אל' ף היידוע : חיותא , מלכותא , בכולן תי '' ו ; היכן T T י TT TT ' י 1 היא אותה התי ו בנפרד רבים ? ומה טיבה של הנוץ ? עיינו והעלו סברות דחוקות . ' נראה , שיש לפתור בעייה זו מתוך נתינת דעת לנפרד יחיד , שדרכו להשמיט את התי ו : חיוה > חיות , מלכו > מלכות , צלו > צלות , תחתי > תחתית ( וכן בעברית : צדקה-צדקת , ברכה-ברכת וכיוצא בהן . ( דרך זו של השמטת התייו בלשון יחיד חלה גם על צורות נפרד רבים : חיות > חיוה , וכוי . נמצא לשון יחיד ולשון רבים בלא הפרש . באה הנו"ן של צורות -ן ( מלכין , גברין וכוי ) ונצטרפה לאות השורש להבדיל בין צורות היחיד לצורות הרבים . . REJ 163-164 ( 1926 ) pp . 171-172 * נתפרסמו שם עוד שלשה סעיסים . אחד , גתות ר ו מעיו , הועתק למעלה , פרק ו . השאר אינו נראה לי . 1 עי' שם בגוף מאמרי , עמ' , 171 הערה , 19 ( צריך להיות ( 5 ועמ' , 172 הערות . 4-1 2 [ מעין הסבר זה גם בויאר-ליאנדר . 201 עי' י' קוטשר , ספר ילון...
אל הספר