ניהול ומגדר בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, 1914-1889

צפורה שחורי–רובין מבוא תופעת הנישוי ( הפמיניזציה ) של המנהל זכתה להתעניינות הולכת וגדלה בשדה המחקר של מנהל החינוך מאז שנות השבעים של המאה . 20–ה המחקר על נשים בעמדות ניהול , שתחילתו בארצות הברית והמשכו בארצות מערב אירופה , הניב ברבות השנים ספרות מחקר ענפה , שבמרכזה עולמן של נשים בעמדות ניהול בכלל ושל נשים בעמדות ניהול בתי ספר בפרט . ספרות המחקר בחנה היבטים שונים של התופעה , כגון הסיבות למיעוטן של נשים בעמדות ניהול בתי ספר והחסמים שעמדו בפני נשים בדרכן למשרת ניהול והשפיעו על אי–פנייתן לניהול . בחינת שפע המחקרים בתחום מחקר פורה זה מעלה חרס כאשר מדובר בנשים מנהלות בתקופה שלפני הקמת המדינה . שני מחקרים שכתבתי חושפים את עולמן של שתי מנהלות : האחת – רוזה יפה , מנהלת בית הספר לבנות ביפו בשנים ; 1904-1892 והאחרת – שרה גליקליך , מנהלת בתי הספר לבנות ב' וג' בירושלים בשנים 1943-1930 1953-1943–ו ( בהתאמה . ( למעט שני מחקרים אלה , לא הניב עד כה המחקר בתולדות החינוך אף לא מחקר היסטורי אחד שסוקר את עולמן ואת סגנון ניהולן של נשים בעמדת ניהול בתי ספר בתקופה של הנחת היסודות לחינוך העברי בארץ ישראל . C ....  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב