השיבה למולדת כרעיון ציוני

השיבה למולדת היא אחד המוטיבים החוזרים בסיפור , כך בתמונות התשתית הסמויות וכך בעלילה הגלויה . כבר בתמונת התשתית המרכזית , זו של מאבק יעקב עם שרו של עשיו , המוטיב השולט הוא שיבת יעקב לארץ מולדתו אחרי עשרים שנות "גלות" בבית לבן הארמי . מאבק יעקב עם שרו של עשיו , שנמשך כל הלילה , הוא סמל למאבק איתנים המצפה לעם ישראל כולו בשובו לארצו מן הגולה . והכוונה אינה למאבק פיזי דווקא , כי אם בעיקר למאמץ רוחני של הטהרות מהיסודות הזרים שדבקו בעמנו בגולה , והמונעים מאיתנו את השיבה אל עצמנו ואל מקורותנו הרוחניים . בסיפורו של עגנון כשל העם המיוצג על ידי עובדיה בהגשמת הרעיון הציוני ברוח נביאי ישראל . השהייה הממושכת בבית החולים היא סיטואציה מטאפורית המייצגת את חיי העם בגולה , המחליאים את נפשו . אך העם אינו מרגיש בחוליו , הוא '' בריא מבחוץ וחולה . "מבפנים כל עוד טוב לו בגולה , הוא רוצה להמשיך לחיות בה תוך התעלמות מסכנת ההתבוללות , האורבת לו ולצאצאיו . כך הולכת ונפרצת חומת היהדות , ששמרה על ייחודו הרוחני של עם ישראל ומנעה ממנו הטמעות בקרב עמי העולם . דברי השמש לעובדיה "אשריך , עובדיה , שקיפחו את שוקיך . אלמלא...  אל הספר
הוצאת ראובן מס בע"מ, ירושלים