התנגדותו של עגנון למסירת הטיפול בענייני תרבות וחינוך של האומה ובכלל זה ענייני תחיית הלשון וההכרעה לגבי ההברה , לקברניטים הפולי טיים למיניהם , ובמיוחד לאנשים מסוגו של מר דייכסיל , התנגדות זו מזכירה לנו ויכוח רגשני למדי על תרבות ופוליטיקה שניטש בין חיים נחמן ביאליק לבין מנחם אוסישקין בשנת תרע"ט , כלומר סמוך לזמן פירסומו של סיפור זה לראשונה , ואולי בזמן כתיבתו . לדעתו של אוםישקין , שאלת ההברה , כשאלת ההגייה כולה , היא בראש וראשונה שאלה פוליטית , ולא תרבותית או פדגוגית . לדבריו 'בשאלה זו [ שאלת ההברה ] צריכים להתעניין לא רק הבלשנים והסופרים שלנו , כי אם גם , ואולי קודם כל , קברניטי הפוליטיקה הלאומית , 'שלנו מאחר שהתנועה לתחיית הדיבור העברי 'איננה כלל וכלל תנועה תרבותית או פידגוגית , כי אם אך ורק תנועה פוליטית מדינית' הגנה' ) , ' א , חוברת כפולה , ד—ה , תרע"ט , עמי . ( 31 ביאליק מתמרמר על גישה זו , כשם שהוא מתמרמר על העובדה שההכרעה לטובת ההברה הספרדית , שלדעתו בטעות יסודה , נעשתה על ידי מיעוט באומה , על ידי ה'קומץ' שבארץ ישראל , והוא מסרב לקבלה כמחייבת . יותר מכול מתנגד הוא 'לטנדנציה הכלל...
אל הספר