האם ניתן להגיע לידי סדר עדיפויות שיקבע מתי יש לתת משקל יתר לטיעון הבקורתי , ובאלה מקרים יש לבקש פתרון ספרותי לבעיה ? למראית עין אפשרות זו רחוקה ביותר . שכן , שתי גישות אלה מנוגדות זו לזו . אך לאמיתו של דבר ניתן להגיע לידי תיחום ושילוב . מצד אחד , גם הגישה הספרותית זקוקה לממד הדיאכרוני . ומצד שני , הגישה הבקורתית עוסקת בשני סוגים שונים של בעיות : קשיים ענייניים וסתירות מזה , וחספוסים סגנוניים ומבניים ( לרבות חזרות ) מזה . שני סוגים אלה , הם קטיגוריות נפרדות המצריכות דיון לחוד . ( א ) כאשר שתי פרשיות סותרות זו את זו בעניין מרכזי , כגון מקום הימצאות הגיבור , סדר הפעולות או עניין כדוגמת מוות או הכיבוש בידי האויב , אין ספק שהפתרון הבקורתי עדיף ; הוא הדין בבעיות מעין אלה בתוך גבולות הפרשה . הגישה הספרותית , אין בכוחה להציע לקשיים אלה תירוץ המניח את הדעת . למשל , אין טעם לטעון שסיפור גן עדן ( בר' ב , ד — ג , כד ) הוא המשך ישיר לפרשת בריאת העולם ( א , א — ב , ד . ( שכן , בשתי הפרשיות ניכרים הבדלים מרחיקי לכת בהצגת התהליכים : לפי סיפור הבריאה נבראו האדם ואשתו בעת ובעונה אחת ( יום השישי , ( ואיל...
אל הספר