במשך שנים התפתחו אמצעי תקשורת ההמונים והפכו להיות מוקד של עוצמה בחברה הישראלית . אימוץ האתוס הדמוקרטי הקרין על מעמדם ועל יחסי הגומלין שבינם לבין הממסד הפוליטי . כמו בכל דמוקרטיה מערבית , גם אמצעי התקשורת בישראל ביקשו וקיבלו זכויות הנגזרות מנורמות יסוד של התפיסה הדמוקרטיה . בראשית ימיה שימרה המדינה הצעירה את המורשת היישובית ואף שילבה דפוסים טרום מדינתיים באלה שיצק השלטון החדש . ואולם , התמורות הדמוגרפיות והפוליטיות הציבו אתגרים חדשים לנורמות החברתיות הקיימות . כמו בכל דמוקרטיה בת זמננו , גם אמצעי התקשורת בישראל מהווים , מצד אחד , חלק בלתי נפרד מן המרקם החברתי ושותפים לנרטיבים המאפיינים את החברה . מנגד הם דוחים כל ניסיון של פיקוח העלול להגביל את מרחב התמרון ואת חופש הפעולה שלהם . עד להקמה המדינה היתה העיתונות העברית ברובה 'עיתונות . 'מגויסת היא ראתה עצמה כחלק מן הממסד הציוני , ולא רק בגלל הבעלות והשליטה של מפלגות ציוניות על מרבית העיתונים או על תחנות שידור , ממלכתיות או מחתרתיות . בתקופה זו התקיימה קרבה רעיונית בין הממסד הפוליטי לתקשורתי , כמו גם זהות אינטרסים ומטרת על משותפת : שחרור מעו...
אל הספר