העדפת ה"לחוד" על ה"ביחד" בבית המשותף באה לידי ביטוי גם בדרך שבה הבית המשותף מאורגן , או ליתר דיוק , בדרך שהיחסים בין בעלי הדירות ביחס לרכוש המשותף מאורגנים בה , כזכור , בפרק החמישי טענתי כי החוק והפסיקה הישראליים כוננו את השיתוף בנכסים כמוסד קנייני המנוהל בשיטת משטר רפובליקאיסטית השתתפותית , וכי משטר זה מתאים להקשרים חברתיים קהילתיים : בהקשרים סולידריים יחסית , השתתפות בלתי אמצעית ובלתי פורמלית של החברים בניהול השוטף של המשאב המשותף משרתת היטב את עניינם של הצדדים בהשאת הרווחה הגלומה במשאב המשותף , ויש בה אף כדי לחזק ולעבות את האמון ושיתוף הפעולה שביניהם . מנגד , בהקשר כגון זה של הבית המשותף , של ניהול משאבים משותפים שבעליהם הינם אוסף מקרי פחות או יותר של פרטים הגרים באותו בניין - כללי בררת המחדל שדיני המקרקעין בישראל קובעים אינם מקנים לכלל בבית המשותף כל בקרה ( קל וחומר שליטה ) על זהות בעלי הדירות : בעל דירה אינו נדרש לקבל הסכמה לזהות נעברו - משטר של דמוקרטיה פעילה הינו יקר ומיותר . כפי שכבר הראו תיאורטיקאים של ארגון , שעסקו בסוגיה הספציפית של הצורות השונות של התארגנות בתי דירות , בהק...
אל הספר