ערכי הקניין של חירות ואישיות הם ערכים אינדיווידואליסטיים מובהקים . הערכים של עבודה ושל רווחה מצרפית מכוונים להשגת הטוב הכללי , אך - לפחות בהצגתם הקלסית , כפי שהופיעה בעמודים הקודמים - הם גם מתמרצים ומתגמלים , בהתאמה , התנהגויות של פרטים כפרטים . ( כפי שנראה בפרקים החמישי והשביעי , הצגה זו אינה מחויבת המציאות : אחת מטענותי בפרקים אלה תהיה שקיימות גרסות קהילתניות של ערכים אלה , ושבהקשרים מסוימים הן אף רצויות נורמטיבית ( . שני ערכי הקניין האחרונים שאדון בהם כעת - קהילה וצדק חלוקתי - חורגים ממסגרת מקובלת זו המקשרת קניין עם האינטרס העצמי של פרטים . הדיבור על קהילה , על שיתוף ועל אחריות חברתית כעל ערכים קנייניים עשוי להיראות כהצעה מהפכנית בעיני משפטנים ( ואנשים אחרים ) שהתרגלו לחשוב על הקניין במונחים של ריבונות . אך שיטות משפט לא מעטות מכירות בערכים אלה כמרכיבים מכוננים של זכות הקניין . כך , במרכז תפיסת הקניין של המשפט העברי מצויות חובות ( בפרט של צדקה ) לקהילה , בעיקר לחברים החלשים שבה . זאת ועוד , גם המסורת הקונטיננטלית כוללת מגבלות טבועות בתפיסתה את הקניין . לבסוף , אף הדגם האנגלו אמריקאי...
אל הספר