הרביעי שבחבורת המשכילים הקיצוניים , והבולט שבהם הוא דוד פרידלנדר . ( 1834-1750 ) אין למצוא בדבריו מה שלא נאמר לפניו באופן הרבה יותר שיטתי ומסודר ; הוא שאב את השראתו ממי שנחשב ל'אבי השכלת , 'ברלין ממנדלסון , מבלי שהיה לו אותו יחס חיובי כלפי ערכי המסורת . יש בו מרעיונותיו של שאול אשר בלא השאיפה לריקונסטרוקציה של החוק העברי , ואין בו אותה הבנה היסטורית שגילה מיימון , ולא ראייתו השקולה על התלמוד והערצתו את הרמב"ם - שני האחרונים היוו מטרה להתקפותיו של פרידלנדר . אך יש בו הרבה משינאתו של בן-דוד למוסד התחוקתי התלמודי ולרבנים "שתחת עול עריצותם נאנקים ' . "היהודים כל מעשה התיקונים בדת של פרידלנדר נועד למטרה אחת ויחידה , שלה הקדיש את פעילותו הציבורית : להשגת שיוויון זכויות בעבור יהודי גרמניה . אך סמלי הדבר , שבפתח קובץ התזכירים של יהודי פרוסיה בשנים , 1790 —1787 שפירסם פרידלנדר באותה שנה שהופיע סיפרו של בן-דוד משהו לאופיים של היהודים , , 1793-ב השתמש המשכיל היהודי כמוטו בדבריו של הרדר , נושא דגל הקידמה בגרמניה : "הנה ימים באים , ולא ישאלו עוד באירופה מי הוא יהודי או נוצרי ; כי גם היהודי יחיה לפי...
אל הספר