אם הדיון במשנה במסכת תענית הצביע על קלות הראש בה נקטו האמוראים בהגיהם את נוסח המשנה שעמד לפניהם , הרי שמשנה במסכת בבא קמא שימשה כראיה למנהגם של האמוראים לדבוק בעקשנות בנוסח משובש , ובשל כך להחטיא את כוונת המשנה . המשנה בראש המסכת מונה את ארבעת אבות הנזיקין ( א , א : ( "ארבעה אבות נזיקין : השור והבור והמבעה וההבער . " כבר בתלמוד נתקשו האמוראים : מיהו המזיק המכונה 'מבעה ? ' מדוע זכה לכינוי זה ? שתי הצעות הועלו בעניין זה : "רב אמר מבעה זה אדם = ) אדם שהזיק , ( ושמואל אמר מבעה זה השן = ) בהמה שהזיקה דרך אכילתה " ( איכא מוסף תפילה . " אכן , כבר ציין ליברמן ( הערה לעיל ) כי הכוונה בלשון " מוסף תפילה" לתוספות בתפילה או לתפילת נעילה , ואין מכאן הוכחה לקיום תפילת מוסף בתעניות . 274 ירושלמי תענית , פ"ד ה"א , ס"ז ע"ב . וראו בקרבן העדה ובפני משה בפירושם לירושלמי הנ"ל . ראוי להעיר , כי חבל ראשונים , ובכללם שו"ת הר"י מיגאש , סימן לח , והרמב"ם בפירושו למשנה וב'משנה תורה , ' הלכות כלי המקדש פרק ו , הלכה ד , מזכירים תפילה רביעית במעמדות . למרות ניסיונו של של"ש לגייס פסיקה זו כסער לפירושו למשנה , נראה כ...
אל הספר