יגאל טפר מבוא מאז ומתמיד נהרו עולי רגל יהודים לארץ ישראל . נוהג זה שהחל בעליה לרגל לבית המקדש בירושלים , השתרש לאחר החורבן . יהודים עלו לארץ כדי להתרפק על המקומות הקדושים ולבכות את שרידי עברה . בתקופה הצלבנית נמנע מעולי רגל יהודים לבקר בארץ , אולם במקביל נתקדשו אתרים שונים וצמחו מסורות חדשות . כן רווח הנוהג להשתטח על קברי קדושים , בהשפעה נוצרית כנראה . בתקופה העות י מאנית לא נקבעו בתחובו האימפריה גבולות לאומיים , כדוגמת הגבולות כיוס . המינהל התורכי אורגן בנפות מקומיות קטנות שסרו למרות ערי-פלך , שהיו מצידן כפופות למרות הסולטאן בקושטא . מצב זה השפיע על עולי הרגל היהודים , שעשו את דרכם לא"י . חלקם יצא מנמלי החוף הלבנוני - טריפולי וביירות . הם מתארים אגב מסעם את נופי הלבנון , ישוביה , אתריה ואוכלוסייתה . יהודה דוד אייזנשטיין ליקט בראשית המאה הנוכחית תאורי עשרים וארבעה נוסעים יהודים לא " י , בספרו "אוצר מסעות" ( קובץ נוסעים יהודים בארץ ישראל , סוריה , מצרים וארצות אחי ות ) . ( 1 ) בסוף מלחמת העולם השניה השלים אברהם יערי את עבודתו , "מסעות א"י" , ( 2 ) בו כונסו תאורי 3 3 מסעות יהודים . קבצים...
אל הספר