מבחין בין ימי ראשון ושביעי , שהם "מקראי קדש , '' לבין הימים שביניהם , שבלשון חז '' ל נקראו '' חולו של מועד . " ולא עוד אלא שהיום הראשון בלבד מכונה חג ( ומשמע , שבו בלבד חלה חובת העלייה לרגל . ( ראה שמות יב , יד-טז ; ויקרא כג , ו-ח ; במדבר כח , יז-כה . ואילו יחזקאל אינו עושה שום הבחנה בין שבעת הימים , וכולם כאחד קרויים אצלו חג ( פסוק כג : '' ושבעת ימי החג . 4 ;('' שיעור המנחות הנלוות לקורבנות עולה , כפי שנקבע כאן בפסוק כד ( השווה נם מו , ה , ז , יא , ( אינו דומה כלל לזה שניתן בתורה ( במדבר טו , ד-יב ועוד ? . ( בפסוק כה מצוינים קורבנות החג של החודש השביעי , וגם כאן בולטות כמה זרויות בשינויים שלעומת דיני התורה . ואלה הם : ו . לפי החוק הכוהני בתורה משופע חג הסוכות בקורבנות מרובים , שמספרם עולה לאין שיעור על מספר הקורבנות שיש להקריב בכל חג או מועד במחזור השנה ( ראה במדבר כט , יב-כט . ( אין לכך זכר בחוקת יחזקאל , הקוצב לחג זה בדיוק את הקורבנות של חג המצות - עצם ההשוואה של שני החגים הללו בהיקף קורבנותיהם יש בה מידה של זרות על רקע השיטה הכוהנית ( ומנהג התקופה הקדר מה בכללה . 2 ;( בחוקי התורה י...
אל הספר