רונית בוגלר ושמואל ש 1 מבוא זה שנים שהביקוש להשכלה גבוהה בארץ , ובמיוחד באוניברסיטאות , עולה על ההיצע . יתרה מזו , ניתן לשער כי הדרישה להשכלה גבוהה אף רבה מן הביקוש שנרשם ( שניתן לכנותו "ביקוש אקטיבי ( " שכן , בהכירם את המחסומים הקיימים , רבים נמנעים מלכתחילה מלהציג את מועמדותם " ) ביקוש פסיבי . ( " מצב זה הופך את ההשכלה הגבוהה בארץ למה שקרוי "משאב נדיר" או "משאב מוגבל , " ואת תנאי הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה , המוצהרים או הנהוגים בפועל , למקרה פרטי של מדיניות הקצאה של המשאב המוגבל . לחברה אינטרס חיוני , שחלוקת המשאבים המוגבלים תיעשה על פי כללי צדק ידועים ומוסכמים . דבר זה נכון במיוחד לגבי ההשכלה הגבוהה כמשאב חברתי : שהרי זו גוררת אחריה תגמולים רבים נוספים בצורת סיכויים משופרים להכנסה גבוהה , למודעות רחבה , להשפעה חברתית , להשתתפות במוסדות , ובכלל , לאיכות חיים גבוהה יותר . העובדה שהחברה מצפה מן ההשכלה הגבוהה לתועלות חברתיות , בדמות הישגים תרבותיים וטכנולוגיים , אינה ממעיטה מהצורך לבחון את הקצאת המשאב הנידון באספקלריה של צדק חברתי , אך היא דורשת ששיקולי התועלת החברתית ייכללו כמרכיב מוכר...
אל הספר