חסדי דוד לבית שאול . פרק ד , המהווה סיום לדברי ימי מלכות בית שאול , אינו אלא חתימה ספרותית אידיאית לסיפורי דוד ובית שאול ( שמואל ב א-ד , ( שהם כעין המשך לסיפורי שאול ודוד ( שמואל א טז , יד-כז ; כט-ל . ( עניינם העיקרי : הועדת המלוכה לדוד לפי גזרה מלמעלה , והתנהגותו של בן ישי כיורש לגיטימי לשאול . בספר שמואל ב נוסף לכך מימד חדש : שאיפה להוכיח , כי דוד הוא המיועד לרשת את מלכות בית שאול , והוא האפוטרופוס הפורש את חסותו על בית שאול ; הוא התובע את דם שאול מן העמלקי ; הוא העושה לכפר על רצח אבנר - בבכי , בקינה ובקללה , והוא הנוקם את מות איש בשת ממרצחיו . בכל הסיפורים הללו , בודאי לפי בחירתו והדגשיו של המחבר ( ולאו דווקא לפי המסירה שהיתה לפניו , ( הציר הוא דמותו של דוד , המיטיב עם בית שאול ומשפחתו ( אבנר ) והמציב להם זיכרון לאחר מותם . ? המחבר אמנם לא שכח להעיר בקימוץ לשון על המלחמה הארוכה שבין שני בתי המלוכה , אך להוציא סיפור אחד על המערכה בגבעון , מובלטים בכתובים חסדי דוד לבית שאול , גם כאשר הם מנוגדים למהלכיהם ולמעשיהם של בני צרויה , אבישי ויואב , ואפילו עשהאל הרודף את אבנר . כאילו עושה המחב...
אל הספר