ג . הט יפולבמת מצב שבו החייס והמוות נמצאים בכפיפה אחת . חכמים לא התייחסו לגוויעה כאל מצב ביניים . הם יודעים ש"רוב גוססץ למיתה" ( בבלי , גיטין נח ע"א , ( אבל ההתייחסות העקרונית אל הגוסס היא ש"הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר" ( שמחות א א . ( לכן : "הנוגע בו [ בגוסס ] ומזיזו - הרי זה שופך דמים . " ומוסיף רבי מאיר "כל המעצם את עיניו של הגוסס ... מעלץ עליו כאילו הוא שומט את נשמתו" ( שמחות א ד . ( עמדה זו מייצגת את דעת חכמים ביחס לחיי האדם : גורלו של אדם הוא בידי הבורא ואין רשות לאדם להתערב בו . ' אין , על פי חכמים , מצב ביניים שבין חיים למוות ? המוות אינו תהליך , אלא מעבר חד . ההתייחסות הזו של ההלכה מונעת את האפשרות , הידועה מתרברות שונות , של "מוות חברתי . " מתברר שלא רק הטבע הוא הקובע את הגבול שבין חיים למוות , אלא גם התרבות : כשבחברה מתייחסים אל החיים כאילו כבר מתו , נוצר מצב של מוות חברתי . בחברה המודרנית ידועים מצבים כאלה בבית החולים , כאשר הסגל הרפואי מתייחס לחולה סופני כאילו כבר היה מת : יש שמכינים את הגווע לקראת סילוקו מהמחלקה עוד בטרם מת ; לא פעם הסגל הרפואי דן בקול רם על מצבו של חולה נט...
אל הספר