הדת והאלוהות מרכזיות המקדש והקרבנות ספר מק"א מבטא עמדות שהיו מקובלות ביהדות זמנו . מרכזיות המקדש בעבודת אלוהים ובחיי הדת היא יסוד מוסד באמונתו הדתית . העבודה במקדש היא תנאי הכרחי לתפקודה של הדת היהודית . רוממות האל באה לידי ביטוי אף בהימנעות מאזכור שמו המפורש וכינוייו ( אלוהים , אדוני , אל , הי ) והחלפתו בכינוי 'השמים . ' תופעה זו מוכרת לנו בתקופה זו . אמנם דברים אלה נראים מובנים מאליהם , אך ראוי לתת את הדעת על כך שהם לא היו כאלה בעיני כל יהודי ארץ ישראל , וכי היו קבוצות מיעוט שנקטו גישה שונה . השומרונים דבקו באמונה שהר גריזים הוא המקום שהאל בחר בו לשם כינון מקדשו , ובחוגי האיסיים , כעדות כתבי כת מדבר יהודה , היו שסברו כי המקדש חולל בשל הפולחן המשובש ( לדעתם ) שהתנהל בו ' . מרכזיותו של המקדש בעיני מחבר מק " א לא הייתה בחזקת עמדה פולמוסית , אלא דבר מובן מאליו , העומד במרכז ההוויה הדתית היהודית . דבר זה נכון , קל וחומר , לתקופה הנדונה במק " א : א . עצם חילול המקדש והפסקת העבודה בו , ובעיקר הפסקת קרבנות התמיד , העמידה אותו במוקד ההתנגדות לסלווקים ולבעלי בריתם ביהודה . ביטוי לכך בא לא רק ב...
אל הספר