פסיקת בית המשפט העליון בשנה הראשונה זאב סגל גישה מקובלת בפסיקת בית המשפט העליון רואה את היצירה השיפוטית כיצירה נמשכת , בבחינת שרשרת הבנויה חוליות חוליות . בית המשפט העליון אינו חייב ללכת בעקבות תקדימיו שלו ; הוא רשאי לסטות מהם , ובמקרים רבים הוא אכן עושה זאת . אלא שאם נראה לשופט שהפסיקה הקודמת בחרה בפרשנות משפטית סבירה , וקבעה עיקרון בר קיימא , יעדיף בית המשפט ללכת בתלם שחרשו קודמיו . 'גישה זאת נובעת מהכבוד הנרכש לאחינו , שתורתם עולה מהספרים , מהצורך להבטיח ביטחון ויציבות , ומתוך הכרה , כי יש להגשים ציפיות סבירות של בני הציבור , המבססות עצמן על פסיקתו של בית המשפט . ' עיון בפסיקתו של בית המשפט העליון , על סף סיום העשור הרביעי לפעולתו , מעיד על נטייה להתחדשות , שלא אחת פירושה השתחררות מכבלי העבר . עם זאת לא יכול להיות ספק בכך שעקרונות היסוד של שיטת המשפט בישראל , כפי שעוצבו בפסיקת הערכאה השיפוטית העליונה , אינם כבחינת חידוש של העת האחרונה . הפסיקה החדשה חוזרת ומפנה לפסיקת הראשונים , שבה הונחה אבן הפינה ל'מערכת ההגנה על זכויות הפרט . ' כך , למשל , הלכת היסוד של עקרון שלטון החוק , שלפיה ...
אל הספר