299 פרק חמישי רכישת נכסי דלא-ניידי שם הייתה עבור יהודים בוכרים עשירים, וכן עבור מוסלמים עשירים ( בבעלותם היו שם 24 בתים, 15 מתוכם נחשבו ליקרים ) , גם דרך נוחה להשקעת הון . על כן העיתון הרשמי 'תורכסטנסקיה ודומוסטי', שציין בשנת 1902 שכמעט שליש מהבתים בחלק הרוסי של סמרקנד שייכים ליהודים בוכרים, טעה כאשר הסביר את הרכישות האלו רק באכלוס-היתר של 157 הרובע של היהודים בעיר העתיקה . באשר לחלק הילידי של סמרקנד — בשנת 1878 החזיקו שם יהודים בוכרים 191 בתים, שהיו 4 . 4 אחוזים מכלל הבתים . במהלך 15 השנים הבאות לא עלה מספר הבתים בבעלותם באופן משמעותי, בהתחשב בהגירות לסמרקנד ובעלייה בחשיבות שהייתה ליהודים בכלכלתה . לקראת שנת 1893 היו בבעלותם 226 בתים, שהיו 4 אחוזים מכלל הבתים בחלק הילידי של העיר . עם זאת קשה לומר אם עלייה זו הייתה תוצאה של קנייה של בתי מוסלמים הסמוכים לרובע היהודי, או של חלוקת החצרות שהיו כבר בבעלותם . קרוב לוודאי ששתי התופעות היו קיימות . ההגירות לעיר והעלייה בריבוי הטבעי הביאו לצפיפות רבה מאוד . בכל בית יהודי התגוררו בממוצע 6 . 14 דיירים . הצפיפות הביאה בתורה לעליית מחירי הדיור ברוב...
אל הספר