[ 119 ] פנים בשדה קרב : הקולנוע התיעודי יוצא למלחמה הפוכה לפתוס הנלווה לסרטים התיעודיים האחרים שצוינו מכריזה בגישה מפוכחת : "המלחמה נסתיימה . נפגשנו בשעה שש אחרי המלחמה וראינו שהיא נמשכת" . למעשה, להבדיל מ שישה ימים לנצח ומ ששת הימים , הסרט נעדר דימויים משדה הקרב . קולם של מפקדי צה"ל – שתיארו את המהלכים הצבאיים – והמנהיגים הפוליטיים אינו נשמע בו . הוא מתמקד בעיקר בלוחמים משני הצדדים שמביעים את תחושות האיבה, הכאב והחשש מפני העתיד לבוא . לצד תמונות המתארות את החום ואת ההתלהבות שבהם הרמטכ"ל דאז יצחק רבין מתקבל ואלבומי ניצחון המתנוססים בחלונות הראווה של חנויות הספרים – סרטו של שגריר מתמקד באלמנות ובהורים שכולים המקבלים אותות בשמם של הנופלים ובלוויות ההרוגים בחודשים הראשונים של מלחמת ההתשה . האיפוריה מצטמצמת לאזרחים ישראלים המשכשכים בחוף הים של עזה ומסתובבים בשווקיה . הנמכת הפתוס מתמצית בדברי חייל מילואים על ההרוגים הישראלים והירדנים שראה : "זאת תמונה די מדכאת ודי עגומה", הוא אומר בעצב, "הם שניהם בני אדם, ושניהם נהרגו עקב מלחמה" . חשיבותו של המלחמה לאחר המלחמה טמונה בהצגת הנרטיב של הפליטים ...
אל הספר