ו. אלמנות, ייבום וחליצה, נישואין מחדש ותקנות ירושה

המשפחה 233 תתחלק לפי מנהג דמשק . מנהג זה דן ב"הישבון" – חלוקת עיזבון האישה שמתה בחיי בעלה, ומשמעו שאם הניחה האישה זרע של קיימא, הבעל יורשה לבדו, ואם מתה בלי זרע של קיימא, חולקים יורשיה עם הבעל בשווה מה שנשאר מנכסי צאן ברזל שלה ומוהר ומתן שנותן לה הבעל ; ואילו הבעל יורש לבדו את כל מה שקנתה האישה לאחר הנישואין, ואת נכסי המלוג אם לא הכניסה לו נדוניה 94 בחלב נהגו שאם בשעת כלל, ואף על פי כן כתב לה בכתובתה סכום מסוים . הנישואין ייחד לה הבעל מלבושים כנגד סך הכתוב בכתובה, או שתיכף משנכנסה לחופה היו מזומנים אצלו תכשיטים ומלבושים בשיעור הסך הכתוב בכתובה, גם אלה נחלקים . התחלקו רק ברכוש הקיים בעין או במה שנקנה תמורתו . בכלל נכסי מלוג נכללו גם המתנות שקיבלה הכלה בשעת הנישואין ולאחריהן מקרוביה 95 בשנת תי"ח ( 1658 ) רשם ר' שמואל ויטל את "מנהג דמשק ומקרובי הבעל . האמיתי", משום שנפל ספק בין הסופרים והדיינים על תוכנו . הוא כותב שמנהג זה נוסד לאחר שחששו פן ההורים יימנעו מנתינת נדוניה לבנותיהם, מפחד שהבת תמות "ויבוזו אחרים חילם ותהיה נדונייתם לצרת בתם שמתה" . הוא כותב כי נהגו להצניע לבת את מלבושי אמה המנ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל