חיים שפירא | 32 זאת . אני מעולם לא שדדתי בנק — זה נמצא ברשימת הדברים שטרם התנסיתי בהם וגם לא קראתי שום חוברת הדרכה בנושא, אך ראיתי בסרטים שבדרך כלל השודדים חובשים מסכות ( לעיתים מצחיקות ולעיתים מצחיקות פחות ) ו / או כובעי גרב, כדי שלא יהיה ניתן לזהותם . למק'ארתור ממש לא נראה כל העניין עם מסכות וכובעים ( הוא פחד שאיזה איש חוק עלול לירות בו אם יראה אותו חובש כובע גרב או עוטה מסכת ליצן ) והוא הגה תוכנית פעולה לא פחות מגאונית . גיבור הסיפור שלנו האמין שהוא יודע הרבה על תכונה כימית מופלאה ומוזרה של מיץ לימון והחליט להשתמש ב"ידע הרב" שבאמתחתו לביצוע זממו . מסתבר שאדון וילר קרא פעם בספר מדע פופולרי כלשהו שמיץ לימון הוא אחד המרכיבים בתהליך ייצור של דיו סתרים, כלומר דיו שבעזרתו אפשר לכתוב מכתבים בלתי נראים לעין ואשר הופכים גלויים רק כאשר המכתב מוחזק קרוב למקור חום . והנה הברקת המאה : גיבורנו אמר לעצמו שעל ידי מריחת מיץ לימון על פניו הוא יהפוך אותם לבלתי נראים ומצלמות האבטחה שנמצאות בכל בנק שמכבד את עצמו לא יצליחו לקלוט אותו . וכיאה ל"מדען אמיתי" הוא החליט בכל זאת לבדוק את הרעיון שלו הלכה למעשה ...
אל הספר