מש ה פ י ינ שט יי ן [ 7 0 2 ] בשלב מוקדם של התפתחותו כמשורר ( 1917 - 1920 ) ניסה פיינשטיין את כוחו בכתיבת שירים רחבי יריעה עם דמויות מיתיות על הקיום בכרך והתנגשות 12 שירים אלו, שעובדו יתר על המידה, לא צמחו התרבויות בין היהדות להלניזם . כמדומה מן המזג הטבעי של פיינשטיין אלא בעיקר מן התפיסה בדבר התמות 13 בשנות העשרים הגיע פיינשטיין הראויות להתייחסותו של משורר עברי אחראי . לידי השלמה הן עם כישרונותיו הן עם מגבלותיו והבין שכוחו האמיתי טמון במורכבויות של הנשמה ובמעטה השקוף החוצץ בינינו ובין הסודות הנסתרים של היקום . בשיר 'יהי לכם הסער' מ- 1927 ( עמ' 26 - 27 ) הוא יוצא בהצהרה ברורה לגבי עמדתו הפואטית . השיר, המעוצב לפי התבנית הנבואית הגבוהה של ביאליק, מוכיח את מי שמרשים לעצמם להעפיל לפסגות, לרקום חלומות גדולים למען האנושות, לכפות את חזונם על אחרים ולנסות בלי הרף להשביע את תיאבונם . הדובר, מצידו, מוותר על המאוויים הגדולים והרועשים האלה . הוא מזנק ממרכבת האש שלו ושם פעמיו לעמק הדממה . אֲנִי בַּדְּמָמָה אֶשְׁלַו רָחוֹק מֵהֲמוֹן בִּצְעֲכֶם וּמְזִמַּתְכֶם, וְאֶקְשֹׁר כִּתְרֵי-דִמְעוֹת-כְּאֵבִי לְ...
אל הספר